 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רואה דילמה ציבורית ולא דילמה אישית. ציבורית: הסכנה לשלום הציבור חריפה ומיידית, הגבלות על חופש הפרט הן בדיוק מה שיקטין אותה. כל בית משפט בעולם היה מאשר אותן, לא צריך להיות סין בשביל זה. מה שכן- ההשלכות הציבוריות של סגר שונות ממדינה למדינה. אני מתאר לי שבאמריקה מיד היתה מתחילה ביזה באזור הסגור. שם, דבר ראשון מתחילים ביזה, לא משנה למה. אישית: רופאים תמיד מטפלים בחולים. הם אף פעם לא אומרים להם- תסתדרו. אבולה, אבעבועות שחורות או איידס. אולי יש מיעוט שחושש לעצמו, אבל הרוב נוקט את אמצעי הזהירות שזמינים לו ולא מפסיק טיפול בחולים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם מה שאתה כותב על רופאים (לא רק שלא מפסיקים, יש תמיד גם כאלה שנרתמים למשימה אפילו שקודם הם עשו משהו אחר, ומדובר בחולי עיר אחרת). אבל אני לא חושב שאין כאן דילמה מוסרית אישית עבורם. זו שאלה לא טריוויאלית האם זו חובתם המוסרית או רק זכותם (ושל מי בדיוק מהם). אני חושב שגם אם זו חובתם, זה מסוג החובות שקל להבין את מי שמתחמק מהן; ולכן, הדילמה קיימת, ואלו מהם שבוחרים לטפל תוך סיכון ראויים לצל"ש, גם אם צפוי שהם יעשו זאת ואם לא הם אז יהיו אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט. אגב, פלא בעיני שהצוות הרפואי בבתי חולים לא חולים בעצמם הרבה יותר מהממוצע- הם נמצאים בסביבה עתירת גורמי מחלה, כולל חיידקים עמידים, עובדים במשמרות, סובלים מלחץ, ולכאורה אמורים היו להיות פגיעים. לא מצאתי נתונים אבל נראה לי שהצוות הרפואי לא חולה יותר מהממוצע כלל. כנראה יש משהו באמרה ''שלוחי מצווה אינם ניזוקין''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |