בתשובה לשוקי שמאל, 03/02/20 12:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במקרה יצא לי לשמוע אותה כשביקרתי משפחה עם טלוויזיה. לטעמי היא לא שרה בלוז אלא (לא רוצה להשתמש בצורחת, כי היא לא) מגישה שיר לתחרות. היא לוחצת על מיתרי הקול כאילו ווליום גבוה ונפח גדול בהכרח אומרת זמרת גדולה. אני הרגשתי שזאת שירה שהעיצוב designer והתיכנון השתלטו על האוטנתיות. ואולי זה כל התוכנית הכוכב הבא עם הדגש החזק על התפאורה על כל פניה. בכל מקרה, הקול שלה קצת מזכיר את אדל. להשוואה, Sister Rosetta Tharpe. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קולה מזכיר מאד את הקול של אדל (וכמוה קרובה לאגף ה-R&B של הקאנטרי, סם קוק, the steel drivers) יש לה גם בעיית דיקציה (בליעת סופי מילים) המקשה על הבנת המילים. זו בעיה אופיינית לזמרים בשפה בה אינם שולטים. ניתן לתקן די בקלות. בשאלת הלחיצה, כדאי להשוות בין הביצוע של גאיה ל-Love on The Brain לבין הביצוע המקורי(?) של ריהאנה. ריהאנה פופית יותר וגאיה לוקחת את השיר חזרה אל מקורות הבלוז (אטה ג'ימס). המוזיקה זורמת ממנה כמו נהר איטי ולא נלחצת מן הגרון. ממש לא צורחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתכלתי אתמול בסופרבול וגם בהופעת המחצית של שקירה וג'ניפר לופז. ההופעה היתה מרהיבה, מתוקתקת, קצבית, סקסית (למגינת ליבם של דתיים שמרנים שהביעו תרעומת). נהנתי לראות. אבל מוזיקלית או אומנותית, כולל הריקודים? ערך אפסי אם לא שלילי. אחרי שצפיתי במשחק הסתכלתי בקונצרט של ג'ף לין בוומבלי. יכולת לראות אנשים בכל הגילאים שרים, רוקדים, מתמוגגים מהמוסיקה. על הבמה, פירוטכניקה סטנדרטית, אין תלבושות מיוחדות וריקודים מסובכים. המוסיקה והנגינה במרכז. כבר טחנו את הנושא הזה לעייפה, ואין לי משהו מיוחד נוסף לומר. המשחק, אגב, היה מ ר ת ק. שכ"ג? כל הכבוד לצ'יפים מקנזס סיטי (ואני לא יכול להתאפק מלהוסיף, לידיעת האידיוט הראשי בבית הלבן, נמצאת במיזוירי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול, בהתכתבות עם חבר אמריקאי, שאלתי אותו (בהומור) אם בתור יליד מיזורי הוא נפגע מהפאשלה של טראמפ. הוא ענה שהוא היה נפגע מאובמה אילו הוא היה טועה ככה, אבל במקרה של טראמפ, זה לא נכנס אפילו לרשימת 500 העלבונות הראשונים ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק רגע השיא של הסופרבול היתה ברכתו של החבר של ביבי. אגב, כל חובב פוטבול אמיתי מכיר את מיקום העיר קנזס סיטי מהשנים בהם האוהדים שלהם נהגו לאיית את שם המדינה שלהם Misery. המשחק אכן היה מהנה, אבל לא היה לי ספק רב שהצ'יף'ס ינצחו. כאשר שתי הקבוצות מאוזנות זאת עם ה-QB הטוב יותר מנצחת בד"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהאזנות נוספות ראיתי שאתה צודק. היא אכן לוחצת לא מעט ובפרט בסוף השיר. ועדיין אני חושב שיפה לשמוע R&B קלאסי ולא מודרני ופופי ובפרט מזמרת צעירה כל כך. לזכותה יאמר שגם ג'ימס בראון לוחץ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |