בתשובה להאייל האלמוני, 09/02/20 13:00
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 713322
הצלחת עוד יותר לבלבל אותי.

היה נדמה לי שהצירים עליהם התווכחתם שונים. הרושם היה על מקומו של הצדק, כמושג שאיננו מוטמע במובן הנומינלי של החוק.

אם מערכת החוקים נועדה לתת מענה מפורש לצורך האנושי לאיזון של תחושת צדק, הרי הציר של הוויכוח שלכם הוא על מקומו של הצדק.

מחד, אם מערכת החוקים היא הביטוי המפורש לצורך לסיפוק תחושת הצדק, הרי שעלינו להיצמד לחוקים, לא ללכת מעבר להם, ואם הם לא נותנים מענה, לעדכנם.

מאידך, אם החוק הוא ביטוי לצורך אנושי לתחושת הצדק, ומכיוון שהחוק איננו מכסה את כל הצרופים האפשריים, כולל שלב ההרשעה ושלב העונש, הרי שניתן להסתמך על תחושת צדק כללית/בסיסית כאשר אין מענה בחוק היבש, או אפילו חובה להתסמך על תחושת הצדק במקרים אחרים.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 713323
נראה לי שהויכוח נוגע למקרים שבהם החוק מתנגש עם הצד ואז חילוקי הדעות נוגעים לפסיקה בהתאם לחוק היבש (שיפוט "שמרני") או בהתאם לשיקול הדעת של השופט בהתאם למקרה עצמו (שיפוט "אקטיביסטי").

בזיכרוני עולות שתי דוגמאות אמיתיות:

1. מקרה של אישה חסרת אמצעים שנתבעה על ידי בעל חוב שלא שילמה לו. החוק היבש פוסק שעליה לשלם את חובה או להיענש על כך. שיפוט רחום יותר היה מתחשב במצבה ומקל עליה בצורה כלשהי.
2. גירוש ילדי עובדים זרים שפקע תוקף אישור השהייה שניתן להוריהם. שיפוט על סמך החוק היבש דוחה כל עתירה שמוגשת בנושא זה ומורה על ביצוע הגירוש כפי שנקבע ע"י מוסדות המדינה. שיפוט על סמך הצדק היה מתחשב בשיקולי הומניות וזכויות אדם ומוצא דרך למנוע מפקידים אטומים לבצע את זממם בקלות בלתי נסבלת.

אריק תומך בפסיקה על סמך החוק היבש. האייל האלמוני תומך בפסיקה על סמך הצדק.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 713324
"היה נדמה לי שהצירים עליהם התווכחתם שונים." אלה הצירים. הטענה של אריק היא שהצדק כן "מוטמע במובן הנומילי של החוק" (איפה? איך? עוד שאלות שאריק לא רצה לגלות לי את התשובה להן, מלבד מילות הקסם: "השיטה המשפטית").

"אם מערכת החוקים היא הביטוי המפורש לצורך לסיפוק תחושת הצדק" - אני לא מבין מה זה אומר. "הרי שעלינו להיצמד לחוקים, לא ללכת מעבר להם" למה? " ואם הם לא נותנים מענה, לעדכנם." ובינתיים עד שנעדכנם, מה נעשה?

"מאידך, אם החוק הוא ביטוי לצורך אנושי לתחושת הצדק" אני לא מבין מה זה אומר (ומה ההבדל בין המחד לבין המאידך).

"...ניתן להסתמך על תחושת צדק כללית/בסיסית כאשר אין מענה בחוק היבש, או אפילו חובה להתסמך על תחושת הצדק במקרים אחרים." לא הבנתי את ההקש הלוגי ממנו הגעת למסקנה הזאת, אבל זאת הטענה שלי (ולדעתי הגעתי אליה בדרך הרבה יותר פשוטה, לפחות דרך שאני מבין).
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 713328
כשאתה רואה או קורא על: אדם שצורח בפנים אדומות על כלב שעומד עם זנב בין הרגליים; מורה שמביישת בכיתה תלמידה ששאלה שאלת הבהרה; שוטר מצרי שמכה עבד עברי; נהג שחתך את התור מימין כדי לעבור ראשון ברמזור אבל נתקע אחרי משאית; וכהנה וכהנה.

האם אתה: אדיש, עובר הלאה; נזכר בחוקים ומחשב את זכותו של בעל הכלב לצרוח עליו ושאין בזה עבירה על שום חוק; מרגיש משהו זז בקרבך, תרעומת, כעס, חוסר אונים, צער, שמחה לאיד, וכאלה?

לזה אני מתכוון ב"תחושת הצדק". החוק, בין השאר (או שמא בעיקר) מבטא את התחושה הזו. בגלל שהאדם הוא חיה שחיה בחברה, החוק מאפשר לחברה להתנהל כך שצרכי הצדק הפנימיים באים לידי סיפוק.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 713362
אני חושב שאני יודע מה זה תחושת צדק, אבל לא כל כך ברור לי הקשר בין זה לדיון, או שאפשר לגזור קשר ישיר בין תחושת הצדק לבין החוק.
המדינה הולכת ומתרחקת מהכרזת העצמות שלה 713370
דוגמא, משמעותית יותר מדוגמת החניה במקום של נכים.

החלטה להעניק מעמד של פליטים למשפחה מחוף השנהב בשל החשש שהילדות יעברו כריתת דגדגן בארצן.

בהתרכזות‏1 בנימוקי 2 השופטים בעד, ושל המתנגד.

1בניכוי הדעות הפוליטיות ותפיסת העולם של משגב

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים