 |
|
 |
||
|
||||
 |
ועדיין יש בדבריך קפיצה לוגית לא בהכרח מוצדקת מהטיית העובדות לניסיון ארגוני להונאת הציבור. הניסוח הפתלתל והעילג, אני מניח מייצג את הניסיון המקובל להטיל את האשם על זייפנים נמוכי דרג שניסו לרצות את רמי הדרג בלא שה''מערכת'' היתה מעורבת בכך. אני אפילו לא חושב שהמהלך הזה עושה חסד אמיתי עם המערכת. הוא מלמד על מערכת שבה נמוכי הדרג מעדיפים לרצות את הממונים על פני דיווח האמת. ולכך ללא ספק אחראים רמי הדרג ולא הנמוכים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם "המערכת" לא פעלה כאן באופן חריג כדי לרצות את הפוליטיקאים (ע"י יצירת מצג שווא שללא ספק מועיל לקואליציה) המצב חמור עוד יותר. כמו בשטחים רבים אחרים נראה שאנחנו מתעקשים לסגור את הפער בינינו לבין האויבים שלנו גם באיכות הדיווח של הדרגים הנמוכים לממונים עליהם. אני חושב שהדינמיקה של כל מערכת כוללת גם את האלמנט הזה - לאנשים שונים יש אינטרסים שונים - אבל מה שקובע בסופו של דבר את טיב הארגון הוא עד כמה הדרגים הגבוהים מודעים לכך ומה הם עושים בנדון. נראה לי שלפחות עפ"י האלוף בריק התשובה המדאיגה היא שגם להם נוח לעצום עיניים. (ב-תגובה 699715 סיפרתי על נסיון אישי קטן שמדגים את הבעיה בזעיר אנפין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור שלך מעלה שאלה מאד חשובה. מצד אחד.הנטייה הטבעית היא לתחם את עניין מספרי גיוס החרדים לתחום ההדתה ויחסי חילוניים-דתיים. הצד העוד יותר חמור של המקרה הוא אם מדובר בסימפטום של מחלה קטלנית. הצבא הוא מוסד שבו ידיעת העובדות (מודיעין והרבה מעבר לו) היא קריטית. צבא שבו זרימת המידע מלמטה למעלה פגומה יכול להצליח רק כאשר האוייב גרוע עוד יותר ממנו. צריך להדגיש את הקטלניות האפידמיולוגית של התופעה הזו. הנטייה לספר לאנשים מה שהם רוצים לשמוע היא טבעית ונפוצה. כדי לחזק אותה המפקדים לא חייבים להיות עריצים המוציאים להורג את השליח. כדי לדכא אותה, המפקד צריך לחפש את העובדות באופן אקטיבי ולהרחיק חנפנים ומלחכי פנכה. זו דרישה לא פשוטה. מצד שני, דוקא המקרה שתארת מעלה על הדעת את הכיוון ההפוך. אם ה''מפקדים'' ממילא יודעים את האמת, הרי שמדובר כאן לא בהונאת הפיקוד אלא בהונאת צד שלישי בכלל. החרדים אינם רוצים להתגייס ומפקדי הצבא לא ממש מעוניינים לגייס אותם. המרומים כאן הם בעצם הציבור הרחב שכן מגוייס. זה מעלה על הפרק שאלה שאי אפשר להגזים ברגישותה. רק השבוע שמעתי מפי בני גנץ תמיכה נחרצת בצבא העם לעומת צבא מקצועני. הוא כצפוי ענה על השאלה בהצהרה ציונית נלהבת ובדעה נחרצת. נדמה לי שהגיע הזמן לשים על השולחן את הדילמה של ציבור השולח את צעיריו לצבא ויותר ויותר מגלה שעושים בהם שימוש למען מטרות שהוא כלל אינו מאמין בהם. אי אפשר גם שלא להזכיר את האירוניה שבמצב זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |