בתשובה לשוקי שמאל, 26/02/20 19:12
פרופורציה 713813
שוב ושוב אני מתאכזב מהרמה של האנשים שמבקשים להנהיג את המדינה. נתניהו עם כל התחמנויות והגניבות הקטנות, המתנות, והכישרון להקיף את עצמו בעבריינים. טוני ליברמן, שלא הסביר עדיין מאיפה הגיעו מיליונים רבים לחשבון של הבת שלו בגיל 21. דרעי שכבר ישב בכלא. ליצמן שמגן על פדופילים. וזה ראשי המפלגות. להתחיל עם השרים? אבל לא נראה לי שמולם גנץ הבוק ולפיד החצי אפוי מהווים חלופה ראויה. הקול שלי ילך שוב למפלגת העבודה. אולי הם מטומטמים, אבל הלב שלהם במקום הנכון.

שוב ושוב הבחירות נסובות על הנושאים הלא נכונים. חינוך, בריאות, תחבורה, כלכלה, תקשורת, כל אלה לא מעניינים. כאילו שזה לא תפקיד הממשלה להתעסק בזה. כל משפחה בישראל משלמת תוספת של אלף ש"ח בשנה לתשובה ושותפיו בגלל מתווה הגז. יש לבני גנץ ויאיר לפיד משהו להגיד על זה? ציוני התלמידים שלנו הולכים ויורדים בהשוואה בינלאומית. עם הספר! יש לבני גנץ ויאיר לפיד תכנית לזה? נתניהו מונה את השגי הממשלה האדירים בעשור האחרון- ומה עם ציוני התלמידים, המחסור באחיות, הבושה וחרפה ברכבת, הפריון הנמוך במשק, המונופולים שעושים מה שהם רוצים ודופקים אותנו‏1
למה הבחירות הן לא על זה? למה הממשלה צריכה להיות אחראית רק על חוץ ובטחון?

__________
1 אני משלם יותר על טלפון קווי עם מינימום דקות מאשר על סלולארי עם שיחות ללא הגבלה, אין לי סיב אופטי, יס עולה לי פי ארבע מנטפליקס, וזה רק בזק.
פרופורציה 713850
נראה לי שאתה טועה.
אאלץ שוב להזכיר את האסיפה של גנץ בשבת בה נכחתי. לפניו דברה חיימוביץ שדברה על זיהום האויר ואסדת הגז. אחריה דבר רזבוזוב על הקמת בי"ח בקרית אתא. גנץ דבר כחצי שעה ואח"כ ענה בצורה מפורטת לשאלות (בערך 10).
השאלה המצטיינת לטעמי נשאלה ע"י בחור צעיר והיתה בת 5 מילים "צבא העם או צבא מקצועי?".
לגבי שאר השאלות, בוא נודה על האמת, הבחירות הן שעת הנודניקים. התרשמתי מכך שגנץ ענה לשאלות בצורה רצינית ומעניינת. שאלה אחת היתה על היחס לקהילת הרפורמים/קונסרווטיבים. שתי שאלות נגעו לאסדת הגז ולצינור התת ימי. רופאה אחת שאלה על המחסור ברופאים בצפון הארץ ומילגות לסטודנטים לרפואה. אשה אחת שפתחה ואמרה שהיא לא מבינה איך הציבור לא התאהב עדיין באישיותו של גנץ ושאלה אם הוא עדיין לא מתחרט על כך שנכנס לפוליטיקה. כאמור תשובותיו של גנץ היו רציניות וענייניות, אך על כך בהזדמנות אחרת.
ספרתי את הסיפור הארוך הזה, כדי להסביר מדוע מי שמסתפק בצפייה בראיונות פופוליסטיים ופשטניים בתקשורת ובחילופי התגובות התוקפניות והארסיות בתקשורת הרשתית החדשה, עשוי לפספס לפחות חלק מן התמונה. לענות על שאלות קשות זו חובתו של הפוליטיקאי, אבל חייבת להיות גם במה לפוליטיקאי להציג עצמו ואת דעותיו.
על אף הקרקס שהולך ומשתלט על הדיבייטים המצולמים במירוץ לנשיאות ארה"ב (בעיקר בגלל ריבוי המשתתפים ומיעוט ערכם), עדיין אני חושב שהם חסרים מאד במרחב הישראלי. לצערי גם בכך אני מאשים את התקשורת. התקשורת הרצינית בישראל (הכוונה לא לתעמלנים כמו ריקלין,אראל סגל ויעקב ברדוגו), מעדיפה להציג הטחת שאלות פרובוקטיביות במרואיין על פני ראיונות עומק. כך הם מקדמים את מעמדת ככוכבי תקשורת וגם לא צריכים לשלוט בחומר ולהתכונן יותר מדי.
הייתי רוצה שהתקשורת תארגן דיבייט בין המועמדים ומי שלא יגיע, תהיה זו הבעיה שלו. לא אכפת לי לראות דיבייט שבו ישתתפו פרץ ובנט. אני די משוכנע שזה לא יזיק להם.
פרופורציה 713895
גיא רולניק מסביר לי היום בדה מרקר למה‏1:

"פורטר ושותפתו למחקר, אשת העסקים קתרין גהל, טוענים שהמפלגות לא באמת מתחרות ביניהן במדיניות שהן מציעות או בתוצאות שאותה מדיניות תביא לבוחרים ולאזרחים. המפלגות, הם אומרים, משרתות בעשורים האחרונים בעיקר את התורמים, קבוצות האינטרס ובייס צר בפריימריז, ואילו למצביעים הן צריכות רק להציע שירות אחד — זהות, מחמאות ובעיקר שנאה יוקדת לצד השני. העיתונות, הטלוויזיה ואתרי האינטרנט שקובעים את סדר היום ומתווכים את המידע לציבור, מסביר המחקר, מתיישרים גם הם, בגלל המודל העסקי שלהם, לפי אותו מודל — דיון אפסי במדיניות ובעובדות ומיקוד בהדהוד מסרי השנאה של שני המחנות.

כמובן שעידן הרשתות החברתיות, שמפלטרות את המידע והחדשות דרך אלגוריתמים הממקסמים מכל אדם בודד את ההכנסות מפרסום לפי העדפותיו וחולשותיו הספציפיות, חיזק את התופעות האלה. התוצאה של שיווי המשקל הזה פשוטה ומטרידה: העניין של הציבור בעובדות או במדיניות הוא אפסי, והפוליטיקאים יודעים את זה. אם אתם נדהמים מכמות הזבל, השקרים והעיסוק בטפל ובשולי המציפים אותנו כל סבב בחירות, זאת אינה תקלה או סטייה, אלא תוצאה של התמריצים הפועלים על המערכת הפוליטית בתרבות הפוליטית והדמוקרטית הנוכחית. נתניהו הבין את זה מזמן, יריביו מאמצים את רוב השיטות שלו, וביום שלישי נתעורר שוב לתוצאות של שיווי המשקל הזה."

__________
1 החוקרים עשו את העבודה שלהם על הפוליטיקה האמריקאית, שמאופיינת בשתי מפלגות גדולות, אבל רולניק אומר שבארץ יש באותה מידה שני גושים גדולים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים