בתשובה לתשע נשמות, 08/04/20 13:23
שבועת היפוקרטס 716395
''ניתוח בהרדמה מלאה מכל סוג שהוא מלווה בסיכון של אי-התעוררות הפציינט וגם מוות'' ולכן אנחנו בדרך כלל לא מנתחים בהרדמה אנשים בריאים... זה בדיוק מה שהעיקרון של ''קודם כל אל תזיק'' מתיחס אליו, וזאת הסיבה שרפואה מונעת, בדרך כלל, מנוגדת לעיקרון הזה (וטוב שכך).
שבועת היפוקרטס 716706
אנחנו (כחברה, אני כמובן לא רופא) מנתחים על כל מיני דברים שהם לגמרי בתחום של איכות חיים ולא הצלת חיים, ניתוחים קוסמטיים, ניתוחים להסרת מגבלה קלה כזו או אחרת, ניתוחים למניעת הבאת צאצאים, ניתוחים למניעת כאב זמני (בגב למשל), וגם ניתוחים מניעתיים (הסרת כל מיני דברים שעלולים אולי להתפתח לסרטן, אפילו כריתת שדיים בפרופילים גנטיים מסוימים). אנחנו נותנים תרופות שבהסתברות גבוהה מאפס יביאו לתוצאה של מוות - גם במחלות לא מסוכנות או לכל מיני כאבים ומחושים. אנחנו מקרינים אנשים כדי לבדוק אלף דברים ואחד (כמו חורים בשיניים) אף שבאחד ממיליון מקרים זה יגרום להופעת סרטן. אנחנו נותנים לנשים הורמונים בטיפולי פוריות אף שהם יכולים לגרום לתופעות לוואי קשות ולפי מחקרים מסוימים גם להעלות את הסיכון לסרטן. אין גבול לדוגמאות.
שבועת היפוקרטס 716710
''אין גבול לדוגמאות...'' נראה לי שכל הדוגמאות האלה רק מחזקות את הטענה שלי - (שלמרות שחזרתי עליה כמה פעמים, אולי עוד פעם לא תזיק, משום שנראה לי שאתה מתווכח עם איש קש) מזמן זנחנו את העקרון של ''קודם כל על תזיק'' (ולדעתי, טוב שכך).
שבועת היפוקרטס 716721
לא זנחנו אותו. אנחנו רק לא מפרשים אותו במין פונדמנטליזם כזה שגורס שאם יש סיכון של אחד למיליארד להזיק אז לא עושים כלום גם אם בהסתברות גבוהה זה יביא לנזק אחר. אנחנו מפרשים אותו באופן שאומר שאם הסתברות הנזק היא קטנה מאד אז הוא לא מונע לבצע פעולה מועילה, זה הכל.

על פי קאנט, הציווי הקטגורי הוא לבצע תמיד את הפעולה שהיית רוצה שתהיה לחוק כללי - בלי לקחת בחשבון את תוצאותיה. בפירוש פונדמנטליסטי נובע מכך, למשל, שאם בביתך מתחבא יהודי והנאצי דופק בדלת ושואל אם הוא כאן אסור לשקר לו, כיוון שהיית רוצה שהחוק הכללי לפיו נוהגים כל בני האדם יהיה אמירת האמת - והתוצאות לא רלבנטיות. האם יהיה איזה אתיקאי בעולם שיגיד לך שעליך להסגיר את היהודי? האם נובע מכך שזנחנו את הצו הקטגורי ואיש אינו מבסס עליו תורות מוסר, או שמא שההבנה שלנו הפכה ליותר מורכבת?
שבועת היפוקרטס 716722
"לא מפרשים אותו במין פונדמנטליזם כזה" משמע זנחנו אותו. " אנחנו מפרשים אותו באופן שאומר שאם הסתברות הנזק היא קטנה מאד אז הוא לא מונע לבצע פעולה מועילה, זה הכל" משמע החלפנו אותו ב"ראשית, אל תזיק; שנית, תזיק - אם זה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש", שזה בדיוק מה שאני אומר מתחילת הדיון "וכל מה שנשאר הוא להתווכח על המחיר" (או, במילים שלך, מתי "הסתברות הנזק" היא "קטנה מאד").

"האם נובע מכך שזנחנו את הצו הקטגורי ואיש אינו מבסס עליו תורות מוסר" כן, ז"א לא "זנחנו אותו" משום שמעולם לא אימצנו אותו (כמו שמעולם לא באמת אימצנו את "ראשית על תזיק"), במקומו אימצנו אוסף של צווים הרבה יותר מורכבים שכוללים גם אותו, אבל אף אחד מאיתנו לא מתייחס אליו כצו קטגורי.
שבועת היפוקרטס 716772
אם הייתי מקבל את טענותיך הייתי שואל - אז אם מעולם לא אימצנו ומעולם לא זנחנו אז הכלל מעולם לא היה רלבנטי, ועל מה אתה מבלבל את המוח מהתגובה הראשונה שלך?

הענין הא שזה לא המצב. שום תורה מוסרית או אתיקה מקצועית לא באמת התמצתה או יכלה להתמצות אי פעם למשפט אחד של שלוש מלים (אפילו אם הן בלטינית!), ולכל כלל היו ויש יוצאים מן הכלל - והיוצאים מן הכלל לא אומרים שזנחנו את הכלל. הכלל שפיקוח נפש דוחה את האיסורים שבתורה לא נזנח כי יש שלושה איסורים שהוחרגו ממנו, והכלל שקובע שנקודת המוצא של טיפול רפואי היא לא לגרום נזק לא נזנח רק כי במצבים מסוימים, לאחר שיקול דעת, אנחנו מחליטים על טיפול שעלול לגרום נזק. לא לחינם הכלל מתחיל במלים "קודם כל" ולא מתמצה ב-"אל תגרום נזק": זו נקודת פתיחה, אבל לא בהכרח נקודת סיום. בדומה לכך, העובדה שגם כאשר אתיקן בונה תורת מוסר שלא מקיימת את הצו הקטגורי כלשונו הוא מרגיש מחויב להסביר מדוע ואיך ותחת אילו מגבלות הוא עושה זאת - פירושה הוא שהצו הקטגורי לא נזנח. הוא עדיין מהווה בסיס לתורות מוסר רבות מאד; העדר בלעדיות זה לגמרי לא "זניחה".
שבועת היפוקרטס 716774
מקבל. יפה כתבת. ועכשיו איך נזהרים מהמדרון החלקלק?
שבועת היפוקרטס 716820
"אם מעולם לא אימצנו ומעולם לא זנחנו אז הכלל מעולם לא היה רלבנטי, ועל מה אתה מבלבל את המוח מהתגובה הראשונה שלך?" תקרה את התגובה לה הגיבה התגובה הראשונה - ירדן הציע הצעה, והוסיף: ".. לא ברור לי אם רופאים יוכלו לשתף פעולה עם זה לאור הכלל הראשון בשבועת היפוקרטס. או שמא כבר תיקנו את הכלל ברוח חוקי היסוד? ראשית, אל תזיק; שנית, תזיק - אם זה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש." וכל מה שאמרתי היה שכן, כבר תיקנו את הכלל.

"שום תורה מוסרית או אתיקה מקצועית לא באמת התמצתה או יכלה להתמצות אי פעם למשפט אחד של שלוש מלים (אפילו אם הן בלטינית!), ולכל כלל היו ויש יוצאים מן הכלל - והיוצאים מן הכלל לא אומרים שזנחנו את הכלל" זה לא מה שקאנט אמר (במפורש, הוא באמת האמין שהצו הקטגורי שלו הוא קטגורי, בגלל זה הוא קרה לו בשמו) ובכלל, היו ויש הרבה אנשים שמכילים תורות מוסריות ללא יוצאים מהכלל, ולא פעם זה מוביל למה שנראה לי כמו עוול מוסרי מובהק - יש טעם לתת דוגמאות?

"העובדה שגם כאשר אתיקן בונה תורת מוסר שלא מקיימת את הצו הקטגורי כלשונו הוא מרגיש מחויב להסביר מדוע ואיך ותחת אילו מגבלות הוא עושה זאת - פירושה הוא שהצו הקטגורי לא נזנח." בוודאי שכן, ברגע שהצו הקטגורי הוא לא קטגורי, הוא, ובכן, לא הצו הקטגורי יותר.

"העדר בלעדיות זה לגמרי לא "זניחה"" האמנם? האם מוסלמי שממוותר על הבלעדיות של אללה כאל לא זנח את האיסלם? כשהבלעדיות היא חלק מהכלל, כמו הצו הקטגורי, כמו האיסלם, כמו פרימום נון נוקרה, אז זניחת הבלעדיות היא זניחת הכלל, כשהבלעדיות היא לא חלק מהכלל, כמו "פיקוח נפש דוחה " אז זניחתו היא לא זניחת הכלל.

(האם יש בתגובה הזאת, או בשאר התגובות שלי בפתיל הזה, משהו שהוא לא מובן מאליו? משהו מעליב? אני לא מצליח להבין מה בתגובות שלי גרם לתגובה כל כך אגרסיבית ולא עניינית מצדך)
שבועת היפוקרטס 716824
קודם אמרת שכבר תיקנו את הכלל; בתגובה הקודמת אמרת שמעולם לא טרחנו לאמץ אותו. אם כן, לשיטתך, לא היה לכלל הזה כל קיום כלל וכלל, הוא לא אומץ ולכן גם לא תוקן ולכן הדיון שלנו הוא עקר לחלוטין. זה מה שהרגיז אותי, אני מתנצל על הבוטות בתגובה הקודמת. בכל מקרה, אני מניח שאתה לא באמת חושב שמה שאתה כותב הוא מובן מאליו, אחרת לא היה טעם לכתוב אותו.

נכון, קאנט חשב שהצו הקטגורי שלו מספיק כדי לפתור את כל בעיות המוסר של העולם - ובכל זאת הוא עצמו ניסח אותו בחמישה אופנים שונים ולא לחלוטין חופפים. גם הדוגמאות שהוא מביא לגזירת מסקנות מעשיות שונות מהצו הקטגורי נראות בחלקן כמו ציור המטרה סביב החץ, ועובדה היא שהוא נזקק לספרים ארוכים ומשמימים כדי להנפיק מתוך העקרון הזה תורת מוסר מלאה.

הצו הקטגורי לא נזנח בהכרח על ידי מי שהחליט שהוא לא קטגורי. בעיני קאנט הצו הקטגורי נגזר מתוך המטפיסיקה שלו ותורת ההכרה שלו והוא מחייב כל יצור בעל תבונה מעצם היותו כזה; אתיקן שלא מקבל את המטפיסיקה הקאנטיאנית יכול עדיין לחשוב שהצו הקטגורי הוא בסיס מצוין לתורת מוסר ופשוט לוותר על המלה "הקטגורי". זו לא זניחה של הצו, זו זניחה של החשיבות הראשונה במעלה שקאנט מקנה לו. מהותו של הצו הקטגורי היא התוכן שלו, לא השם שלו. זניחה היא התעלמות; אם האתיקן מרגיש מחויב להסביר למה הוא סוטה מהצו אז הוא לא זנח אותו, לכל היותר צמצם אותו. אני לא תמיד עושה מה שאשתי מבקשת, אבל כל עוד אני מרגיש מחויב להסביר כל פעם כזו אני לא מתעלם מהבקשות שלה (מה שמוכר לרבים בתור "כן, כן, אמרתי שאני אחליף את הברז במקלחת ואני אעשה את זה, לא צריך להזכיר לי כל חצי שנה!").

באסלאם הבלעדיות של אללה היא אכן עקרון ראשון במעלה. למרות זאת, אני לא בטוח שהייתי מגדיר מוסלמי שהולך למסגד, מתפלל חמש פעמים ביום, נותן את הצדקה, מל את בנו, אוכל רק חלאל, צם את הרמדאן ועולה לרגל בחאג' אבל שומר אפשרות קטנה של קיום אל נוסף כמי שזנח את האסלאם. בכל מקרה, כאן וגם במקרה של הצו הקטגורי אנחנו עוסקים בנושא שהוא קצת שונה מזה שפתחנו בו: הדרישה לבלעדיות. גם אם נניח שהדרישה לבלעדיות שקיימת בצו הקטגורי בגרסת קאנט ובאסלאם הופכת כל הפרה של הבלעדיות לזניחה של המהות כולה, זה לא יהיה רלבנטי לעקרון אי ההיזק שכפי שכתבתי קודם אינו מתיימר לבלעדיות. קודם כל אל תזיק זה לא בלעדיות. זו נקודת מוצא. גם מי שטבע את הכלל הזה ידע היטב שגם טיפול חיובי ומועיל כמו הקזת דם קטנה עלול להזיק. זו לא המצאה של ימינו.
שבועת היפוקרטס 716829
אולי לא "מובן מאליו", אבל כן, אני חושב שמה שאני כותב הוא לא משהו מורכב במיוחד, וההתנגדות הלא מנומקת שזה מייצר מצד אנשים שאני יודע שמסוגלים לנמק את דעתם מפתיעה אותי ובכלל לא מובנית לי (גם עצם קיומה, וגם חוסר הנימוקים מאחוריה). אני עדיין לא מבין במה טעיתי, וכשאני קורא את התגובות שלי הן נראות לי פשוט נכונות עד כדי פשטות, ושאני קורא את התגובות "שלכם" (לא רק שלך) אני פשוט לא מבין מה מקפיץ אותכם ומה אתם רוצים ממני.

אינ חושב שהניסוחים השונים של קאנט מראים שבעצם הקטגריות שבעקרון זה הנקודה החשובה, ז"א הוא יצא מנקודת הנחה שקיים צו קטגורי, ומנקודת ההנחה הזאת הוא ניסה לנסח צו כזה, ולכן לא ברור לי מה אתה מקבל כשאתה לוקח את הצווים שלו ומוציא מהם את הקטגוריות שלהם. אני גם די משוכנע שאם תתיקח את הצו הקטגורי כצו לא קטגורי בעצם לא קיבלת שום צו למעשה (בגלל שללא היותו קטגורי אני לא בטוח שהוא באמת מוביל למשהו שאי אפשר לקבל בלעדיו). אבל זה נראה לי דיון אחר לגמרי שלא ברור לי איך נכנס לדיון הזה ומה הקשר בינו לבין הברז במקלחת שלך.

אם עקרון אי ההזק איננו "פרימום נון נוקרה" אלא: "ראשית, אל תזיק; שנית, תזיק - אם זה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש" אז חוסר ההסכמה ביני לבינך היא רק על השם, וחוסר ההסכמה בינך לבין ירדן היא על המהות... אז איך זה שאתה מתווכח איתי ולא עם ירדן?
שבועת היפוקרטס 716851
שתי הערות:

1. ראשית אני דווקא מסכים איתך שהחלק החשוב בצו הקטגורי הוא בדיוק ה"קטגוריות" שלו או, בעברית סבירה יותר ה"מוחלטות" שלו‏1. זה, בעיני, הלוז במשנתו המוסרית של קאנט, זה מה שעומד בבסיסה, זאת סיבת קיומה, וזה גם מה שגורם לכל הבעיות שהיא מכילה. עלי לומר כאן פעם נוספת שאני מדבר מעמדת הדיוט, ומעולם לא קראתי את קאנט (מי שצלח את כל כתביו מוזמן לישות בי את האבן הראשונה).

2. אלא שקאנט לא היה פילוסוף תועלתני, בעוד המוסר הרפואי הוא בעיקרו תועלתני בהחלט, ולכן הפרשנות הנכונה היא, כמו שכתבתי ב תגובה 716767 שנותרה מיותמת בבדידותה, שהרופאים לוקחים בחשבון את כל ההשלכות של מעשה או מחדל, ובהתאם לנסיבות הם שוקלים איזו רמת התייחסות נכונה למקרה שלפניהם: רופא אישי ישקול הרבה פעמים רק את טובת הלקוח שלו, בעוד שמנהל מחלקה או מנהל בי"ח יסתכל על טובת ציבור רחב יותר, ואפידמיולוג על טובת המיבור כולו. עדיין, כל אלה מנסים במידת יכולתם לעשות רק מעשים שתועלתם עולה נזקיהם.
_____________
1- קוריוז מעניין הוא שאייכמן ניסה להשתמש במוסר הקאנטיאני דווקא מצד הסנגוריה.
שבועת היפוקרטס 716936
לא הבנתי את תגובה 716767. אני חושב שזה קצת יותר מורכב מחישוב נטו פשוט (האם רופא מוסרי יהרוג אדם בריא על מנת להשתמש באברי גופו להציל חיים של 10 חולים?)
שבועת היפוקרטס 716961
(לא, לדעת רבים וגם לדעתי בגלל שהנזק המנטלי למיליארדי אנשים בעולם יהיה גדול מדי. אני לא יודע אם היית בסביבה כשדיברנו על זה כאילו היינו ר' טרפון ור' עקיבא).
שבועת היפוקרטס 716975
ואם היינו מנטרלים את הנזק המנטלי לא היתה בזה בעיה מוסרית?
שבועת היפוקרטס 716985
אם אתה תועלתן אמיתי ודאי שלא.
שבועת היפוקרטס 717142
ולדעתך?

(תשע - אם אתה מחפש פונדמנטליזם - מצאת)
שבועת היפוקרטס 716947
יכול להיות שמבחינת קאנט הקטגוריות של העקרון היא החשובה, אבל הבעיה היא שהעקרון הזה לא מגדיר תורת מוסר: הליברטן חובב איין ראנד שמאמין שאין לכפות דבר על איש בשם איזשהו שוויון והקומוניסט שמאמין שאין לאפשר שום חופש לפרט אם הוא מנוגד לשוויון פועלים שניהם לפי הצו הקטגורי, באופן שהם מאמינים שראוי להיות החוק הכללי. לכן הוא מסתבך בנסיון לגזור תכנים מתוך הקריטריון הזה - למה אסור להתאבד או להתעלל בבעלי חיים או להיות בטלן. אבל אם רוצים אפשר לגזור תכנים אחרים לגמרי וסותרים לאלה מאותו קריטריון, ולהצדיק אותם על פיו - אז במה מועילה הגדרת הצו כקטגורי אם אפשר לגזור ממנו דבר והיפוכו? בכל מקרה לא קאנט היה נושא הדיון שלנו.

אני חושב שהיצמדות לניסוח של עקרון אי ההזק היא עקרה, גם משום שהניסוח עצמו (כפי שכתבתי לירדן) הוא לא "קנוני" בשום צורה וגם משום שאם מקבלים אותו כאיסור על גרימת כל נזק בכל מצב ובכל הסתברות אז הוא הופך לחסר ערך לחלוטין - לרופא יהיה אסור גם לרשום אקמול. כפי שכתבתי קודם, ברור שגם למי שקבע את העקרון הזה לא היתה כוונה כזו; אצלנו רוב הטיפולים גורמים נזק רק בהסתברות רחוקה למדי, אבל בתקופה הטרום-מדעית רובם גרמו נזק בהסתברות לגמרי לא זניחה.

אבל יש נקודה שהיא, בעיני, חשובה יותר בעיסוק בעקרונות קבועים. אחת הסכנות בעיסוק כזה היא סכנת הפונדמנטליזם. אם יש איזשהו ניסוח של העקרונות תמיד יהיה מי שיתעלם מהדרך שבה העקרונות הובנו ובה השתמשו בהם בפועל ואיך הדרך הזו התפתחה לאורך השנים וידרוש נאמנות לניסוח (או לפרשנות שלו לניסוח). ככה זה בדת - אין צורך להרחיב, אבל ככה זה גם בתחומים אחרים. בארה"ב יש עכשיו זרם משפטי של "אוריגינליזם" - את החוקה צריך לפרש לפי מה שהתכוונו מחוקקיה בעת כתיבתה (וכמובן להתעלם מ-‏240 שנות פרשנות). הנשיא טראמפ הוא, באופן לא מפתיע, מתומכי הרעיון הזה. אתה מדבר על דמוקרטיה אז תמיד יהיה מי שיקפוץ ויגיד "הנה, דמו-עם, קרטיה-שלטון, שלטון העם זה מה שכתוב פה, יש רוב אז זו דמוקרטיה" והוא מאושר מאיך שהוא הביס אותך בתרגיל המחוכם של להקריא את המלים האלה. אותו דבר כאן: רופאים מקבלים את עקרון אי ההזק כעקרון יסוד של האתיקה המקצועית שלהם, בניסוח אחר התוכן שלו אכן כלול בשבועה שלהם, אבל תמיד יהיה מי שיסביר לך שאם אתה גורם נזק באיזושהי הסתברות גבוהה מאפס (גם אם זה כדי להיטיב בהסתברות גבוהה לאין ערוך) אז זנחת את העקרון. אבל לא, זה לא עובד ככה. דת היא דבר שמתפתח לאורך השנים וההבנה שלה של עין תחת עין היום יכולה להיות שונה בתכלית מאשר לפני 3000 שנה. חוקה היא מסמך שהפרשנות שלו משתנה לאורך השנים. דמוקרטיה היא משטר שההבנה שלו היום רחבה יותר מאשר באתונה של פעם. וגם עקרון אי ההזק - שכאמור, לדעתי, מלכתחילה לא שלל הזק אפשרי (להבדיל מהכרחי) - הוא עקרון שההבנה שלו מתפתחת עם השנים. זו לא זניחה אלא שינוי.
שבועת היפוקרטס 716976
ויקיפדיה אומרת: "יש לשים לב שזהו קריטריון צורני בלבד (כלומר, איננו מטיל שום הגבלה על התוכן של אותו מוסר) וקאנט היה מודע לכך. קאנט ראה והסביר, שצורניות גרידא מובילה בעצם לניהיליזם מוסרי (כי כל עקרון - לא משנה כמה הוא רע ואכזרי - אפשר לנסח בצורה כזאת שיהיה עקבי כחוק כללי ויתאים לצו). כדי למנוע ניהיליזם זה, הוסיף קאנט טיעון בדבר היותו של כל יצור בעל תבונה (בניסוחים אחרים, כל "יש רציונלי") תכלית כשלעצמו ולכן תכלית מוחלטת."‏1 ואת זה מרקס בוודאי לא יכול היה לקבל, נדמה לי שגם לראנד היו בעיות עם זה.

"... כפי שכתבתי קודם, ברור שגם למי שקבע את העקרון הזה לא היתה כוונה כזו..." ואני מפנה אותך (שוב?) לויקיפדיה‏2 - אף אחד לא לא באמת קבע את העיקרון הזה.

כל מה שאני אומר, ואני חושב שהבאתי מספיק עדויות לכך שזה נכון, הוא שרופאים לא מקבלים את הפרימום נון נוקרה כעקרון יסוד של האתיקה המקצועית שלהם. הוא, כאמור, לא כלול בשבועה שלהם. אם הוא היה בשבועה שלהם, הייתי מסכים איתך לחלוטין שהם לא צריכים להתייחס אליו באופן דתי, אבל למזלנו, הם יותר חכמים ממני ופשוט החליטו לחסוך מעצמם את הדילמה.

הפירוש המילולי של דמוקרטיה, כזכור, הוא לא שלטון העם. אני מסכים שהפירוש שלו היום שונה ממה שהיה ביוון העתיקה, אבל התרגום הזה מרגיז אותי.

באופן כללי, אני מסכים שקשה למצוא הצדקות להצמדות עיוורת לפונדמנטליזם, אני פשוט לא חושב שאמרתי בדיון הזה משהו שמצדיק הצמדות שכזאת.

1 הצו הקטגורי [ויקיפדיה]
2 פרימום נון נוקרה [ויקיפדיה]
שבועת היפוקרטס 717144
כדי למנוע ניהיליזם זה הוסיף קאנט טיעון בדבר היותו של כל יצור בעל תבונה תכלית לעצמו - אז הנה, המוסר כבר לא מתמצה בצו הקטגורי. יש לנו כאן כבר שני דברים נפרדים, ועדיין לא דיברנו על איך גוזרים מהם את האיסור להתעלל בבעלי חיים (שלפחות בימי קאנט עדיין נחשבו כיצורים חסרי תבונה לחלוטין). כפי שאמרתי בתחילה, תורת מוסר לא יכולה להתמצות במשפט אחד.

ראנד לא אהבה את קאנט, אבל דווקא לגבי היות כל יצור תבוני תכלית מוחלטת יתכן שהסכימה אתו. על פי אובייקטיביזם [ויקיפדיה]: מוסר - לאדם הגיוני ומציאותי יש את הכלים לזהות את האמצעים הדרושים כדי להפוך למאושר. כדי להפוך למאושר, אדם לא צריך להיות חלק מקולקטיב כלשהו או להכפיף אחרים למרותו. תפישה זו מגולמת במלים "האדם הוא תכלית עצמו".

מה פירוש אף אחד לא קבע את העקרון הזה? הוא צף לתוך התודעה שלנו מעצמו? המלים הצטרפו זו לזו מיוזמתן? או אולי זה ירד חקוק באש שחורה על גבי אש לבנה על טבלת אבן מאיזה הר? ההשערה הסבירה יותר בעיני היא שמישהו כן קבע אותו, ומישהו-ים אחרים קיבלו אותו כנקודת פתיחה הולמת לאתיקה מקצועית רפואית.

על פי ויקיפדיה האנגלית, שבעת היפוקרטס כוללת את הביטוי "to abstain from doing harm" (Greek: ἐπὶ δηλήσει δὲ καὶ ἀδικίῃ εἴρξειν)". כיוון שהיוונית העתיקה שלך עולה ללא ספק בהרבה על שלי (קל לעלות מעל האפס) אתה יכול לבחון האם זה תרגום הולם. אם כן אז העקרון הוא בכל זאת חלק מהשבועה.
שבועת היפוקרטס 717149
"... אז הנה, המוסר כבר לא מתמצה בצו הקטגורי. יש לנו כאן כבר שני דברים נפרדים..." נראה לי שאתה מפספס את הפואנטה. הסיבה שקאנט ניסח את הצו הקטגורי כמה פעמים היא בגלל שכל פעם הוא הבין שהצו שלו לא "מוסרי מספיק", הדבר שמשותף לכל הצווים הוא הקטגוריות שלהם. אחרי שהוא הבין שהצו שלו עלול להוביל לניהליזם הוא ינסח את הניסוח השלישי ("עשה את פעולתך כך, שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד"). אבל תמיד, בכל ניסוח, מדובר בצו יחיד וקטגורי, מעולם לא בשני דברים נפרדים, זה מנוגד לרעיון של קאנט.

" כפי שאמרתי בתחילה, תורת מוסר לא יכולה להתמצות במשפט אחד." אפשר לנסח תורת מוסר במשפט אחד, ראינו מספיק דוגמאות בדיון הזה (את חלקן אתה הבאת). האם מדובר בתורת מוסר מוסרית, לדעתי לא. אני די משוכנע שאם קאנט היה חי עוד מאה שנה גם הוא היה משנה את דעתו (אחרי הניסוח העשירי?), אבל קאנט מת מוקדם מידי ולא הספיק לשנות את דעתו.

ראנד דיברה גם על אי המוסריות שבנדיבות, מה שמנוגד, למיטב הבנתי, לקאנט ולרוב הניסוחים של הצו הקטגורי (אני חייב להודות שלא ברור לי איך ראנד נכנסה לדיון הזה, ואין לי חשק לנסות שוב להבין את הכתיבה שלה).

"מה פירוש אף אחד לא קבע את העקרון הזה?" פשוטו במשמעו, זה לא עיקרון קבוע, הוא לא חלק מהניסוח של אף שבועת רופא (לא היום ולא בעבר), הוא לא חלק מהאתיקה הרפואית המקובלת ברוב אם לא כל העולם, הוא לא עיקרון אמיתי שאנשים באמת חיים על פיו. הוא אגדה אורבנית. במקומות בהם הוא עקרון ריים לא מחסנים, לא נותנים תרופות, לא עושים ניתוחים... אני חושב שאפילו רופאים של האמיש לא מקיימים אותו. זאת הרי הנקודה איתה פתחתי את הדיון, וחשבתי לתומי שכבר הסכמנו עליה.

"המלים הצטרפו זו לזו מיוזמתן?" לפי ויקיפדיה את המילים ניסח וורתינגטון הוקר או תומאס סידנהם. אני חושב שנתתי את הקישור פעמיים. יש טעם לפעם שלישית?

התרגום העברי של המשפט הרולוונטי מהשבועה הוא: "לכל בית שבו אבקר, אגיע לטובת החולה, ולא אבצע שום פשע ולא אגרום לנזק בכוונה תחילה, ובייחוד לא אקיים יחסי מין עם נשים וגברים, בין אם הם בני-חורין ובין אם הם עבדים." (מקור: ויקיפדיה). זה הרבה יותר "ראשית, אל תזיק; שנית, תזיק - אם זה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש" וחד משמעית לא "פרימום נון נוקרה".

בנסיון לסכם, אני אחזור לתחילת הדיון, אני טוען שרופא שיקיים את ההצעה של ירדן ונשבע בשבועה של היפוקרטס (או בשבועת רופאים מקובלת אחרת) יכול לומר בפה מלא שהוא לא הפר את שבועתו (מוסרי או לא, זה דיון אחר), ורופא שחושב שזה הפרה של שבועתו ימנע מלתת חיסונים מאותה סיבה. לא הבאת עד עכשיו שום טיעון או עובדה שיגרום לי לפקפק שהאמירה הזאת נכונה. לא שזה אומר שהיא נכונה, רק שאני פשוט לא מצליח להבין למה אתה חושב שהיא לא נכונה. אני מבין שיש לך בטן מלאה על פונדמנטליסטים, אבל אני די בטוח שכל מה שאמרתי בדיון הזה היה נגד פונדמנטליזם, אז לא ברור לי מה אתה רוצה להגיד בדיון הזה. נראה לי שאתה צריך להתווכח אם השוטה וירדן ולא איתי.
שבועת היפוקרטס 717208
אמור לי: אם עקרון אי-ההיזק איננו ולא היה מעולם חלק מהאתיקה הרפואית ומהכשרתם של רופאים, מאין, לדעתך, כולנו מכירים אותו? מדוע כשאדם כמו ירדן חושב על אתיקה רפואית זה הדבר שעולה בראשו?
שבועת היפוקרטס 717285
המשפט הראשון שכולם מכירים משובו של הג'דיי הוא: "Luke, I Am Your Father." משפט שמעולם לא נאמר בסרט עצמו. ככה זה עם אגדות אורבניות. אין לי הסבר מניח את הדעת, לך יש?
שבועת היפוקרטס 717292
בעיקרו המשפט דוקא נאמר, עד כדי מילת הפנייה בראשיתו שלא היתה צמודה אליו.
שבועת היפוקרטס 717300
המשפט אכן לא נאמר ב”שובו של הג’די” אלא ב”אימפריה מכה שנית״ ולא רק שמילת הפנייה לא צמודה אליו, יש שם גם מילת שלילה (“No, I’m your father”).
שבועת היפוקרטס 717329
לא, אבל מצד שני אני לא חושב שאגדה אורבנית היתה זוכה לכך שאותו ערך ויקיפדיה שחזרת והפנית אליו (אף שגם הוא רק תרגום חלקי של הערך האנגלי) היה כותב עליה "העיקרון התקבע כיסוד חשוב באתיקה הרפואית המודרנית בעיקר בזכות היותו אחד מארבעת עקרונות-העל שניסחו טום ביצ'מפ וג'יימס צילדרס בספרם "Principles of Biomedical Ethics "‏.
שבועת היפוקרטס 717335
ויקיפדיה העברית מקדישה ערכים הרבה יותר ארוך ומפורט למותו של פול מקרטני. פיות, דרקונים, חדי קרן ולפרקונים. נסי, אוחזת ויטי לא התקיימו ובכל זאת זכו לערך בויקיפדיה, כמו, אגב, טרולים. תנינים שלא מסתובבים בביוב של ניו יורק זכו לערך, והעובדה שאנחנו משתמשים ב-‏10% מהמח שלנו היא אמנם לא נכונה, ובכל זאת מפורטת בויקיפדיה.

אני חייב להודות שאני לא מצליח להבין מה אתה רוצה להגיד. במקום לנסות להתנגח, אכפת לך לענות לעניין?
שבועת היפוקרטס 717436
לענות לעניין? השאלה האחרונה שלך היתה האם יש לי הסבר מניח את הדעת (לא לגמרי פירטת האם כוונתך לתפוצת ה-PNN או למשפט משובו של הג'דיי). לגבי הג'דיי אין לי הסבר. בפעם היחידה שניסיתי לצפות בסרט השתעממתי אחרי חצי שעה וויתרתי. לעומת זאת, לגבי PNN יש לי הסבר יותר מניח את הדעת (שלי לפחות): הוא עקרון יסוד (לא בלבדי, כמובן) באתיקה הרפואית.

הרשה לי לציין בפניך את העובדה שערכי ויקיפדיה שהבאת בתגובתך האחרונה מציינים שמותו של פול מקרטני הוא תאוריית קשר, שהפיות, הדרקונים, חדי הקרן, הלפריקונים, נסי ויטי הם יצורים בדיוניים או מיתולוגיים ואילו אוחזת ענף עץ השקד היא אגדה אורבנית. כך גם לגבי הטרולים (אף שהייתי יכול להשבע שפגשתי כאלה), התנינים ומיתוס עשרת האחוזים. הנקודה היא לא קיום הערך אלא תוכנו. אף אחד מהם לא מתאר את מושא הערך כדבר מה אמיתי שהוא אחד מארבעת עקרונות היסוד שמתאר ספר יעץ בתחום זה בהוצאת הרווארד.
שבועת היפוקרטס 717437
יכול להיות שפספסת את ההקשר של הדיון?! שאלת אותי: "אם עקרון אי-ההיזק איננו ולא היה מעולם חלק מהאתיקה הרפואית ומהכשרתם של רופאים, מאין, לדעתך, כולנו מכירים אותו? מדוע כשאדם כמו ירדן חושב על אתיקה רפואית זה הדבר שעולה בראשו?" ועניתי לך שאין לי תשובה, בדיוק כמו אגדות אורבניות אחרות שכולנו מכירים, ושרבים מאמינים בהם, וגם להם אין לי הסבר (ואין לי ספק שגם אני מאמין בהרבה דברים שאינם נכונים - אני די בטוח שפעם האמנתי באוחזת ובתנינים).

"אף אחד מהם לא מתאר את מושא הערך כדבר מה אמיתי... " רגע, לא קראת את כל הערך? אני אצטט (שוב): "שלא כאמונה הרווחת, מקור הביטוי אינו שבועת היפוקרטס... עקרון אי גרימת הנזק primum non nocere בטיפול רפואי הוחלף בגישות מציאותיות יותר..." זה מה שאני חוזר ואומר מתחילת הדיון.

לגמרי לא ברור לי מה אתה רוצה מהחיים שלי. לא הבאת שום דבר שינסה לשכנע אותי שאני טועה. למעשה, לא ברור לי אם אתה באמת חושב שאני טועה או שאתה סתם מתווכח מכח האינרציה. אני חושב שזאת התגובה האחרונה שלי בפתיל הזה, אני חוזר על עצמי, לא הוספת לי שום מידע חדש, לא ענית לשום שאלה שלי באופן ענייני, אתה לגמרי מתעלם ממה שאני כותב, ואני לא לומד כלום מהדיון הזה. תודה.
שבועת היפוקרטס 717445
אני מסה לזרוק אבן על הערך ונראה מה יקרה. בינתיים מדף השיחה שלו ראיתי שהדרך שבה הוא נכתב בעברית הוא כאילו מדובר על לטינית עתיקה ולא לטינית של המאה ה־17 („נוקרה״ לעומת „נוצ’רה״). יפה.
שבועת היפוקרטס 717592
התחושה היא הדדית. ניפרד בחוסר הסכמה.
שבועת היפוקרטס 716810
אתה יכול לתת דוגמה להפעלה לא טריוויאלית של הכלל?
שבועת היפוקרטס 716814
שאלה טובה. אני לא רופא, כידוע, ולא בקיא באפשרויות טיפול. שמעתי פעם הרצאה של פרופ' שמעון גליק, יו"ר ועדת הרקע של ההסתדרות הרפואית לשעבר, ואחד הסיפורים שהוא הביא שם היה על מטופל שעם התפשטות הסרטן בעצמותיו הידרדר מצבו; בשלב מסוים התקיים דיון וההצעה שעלתה שם היתה פלוויקטומיה - הוצאת עצמות האגן. הטיפול הזה היה היחיד שהיה אולי יכול להאריך את חיי המטופל, אבל המחיר היה כבד מאד גם אם יצליח (שההסתברות לכך אינה גבוהה, יחסית); נקל לדמיין כיצד חייו של מטופל כזה היו הופכים לגיהנום. הניתוח לא בוצע. אבל אני מניח שיש דוגמאות הרבה יותר פשוטות. נניח, אם מגיע מטופל ואתה יכול לבצע הנשמה או אינטובציה הכלל ינחה אותך להעדיף את האפשרות הפחות פולשנית גם אם היעילות שלה נמוכה קצת יותר. אם יש לך מטופלת בטיפולי פוריות שהיא בת 43 ועברה כבר מספר מחזורי טיפול ללא הריון הכלל ינחה אותך כרופא להמליץ על הפסקת הטיפול ולא להעלות את מינוני ההורמונים בתקווה שהיא בכל זאת תהיה מה-‏1% שמצליחות להביא ילדים בטיפול בגילאים האלה. בימינו החולים מקבלים הרבה יותר שליטה באופן הטיפול בהם, ולכן כמעט בכל מצב שאינו מצב חירום ההחלטה בפועל היא בידיהם או בידי המשפחה ולא בידי הרופא; זה מראש מגביל את קבוצת המצבים שבהם רופאים יזדקקו לכלל הזה.
שבועת היפוקרטס 716839
אז בשביל דברים כאלה, הניסוח "ראשית, אל תזיק" [זה באמת תרגום נכון? על-פי הליטנית הקלושה שלי, nocere הוא אינפיניטיב, ויותר מדויק "ראשית, לא להזיק". מעבר לדקדוק, תרתי משמע, הרי זה חלק משבועה, אז מה עושה שם גוף שני? "ראשית, לא אזיק!"]. נראה לי לא מדויק ואף מסיח. יותר פשוט לומר "אתשדל להועיל!". וזה גובל בטריוויאליות מוחלטת. אולי הרופא פשוט יכול להישבע "בפועלי כרופא לא אשכח שלמעשי יש השלכות מוסריות, והן ידריכו אותי".
שבועת היפוקרטס 716840
הביטוי אינו חלק משבועת היפוקרטס (מוזר בעיני שאיש לא ציין זאת קודם), אבל שמעתי שיש בתי ספר לרפואה שנוהגים לפתוח את השיעור הראשון עם דיון בו.
שבועת היפוקרטס 716925
מן הסתם. היפוקרטס היה אאז''ן רופא יווני. לטינית הוא לא ידע. בכל מקרה ה''שבועה'' כפי שהיא מוכרת היום כוללת עדכונים שנעשו בעת החדשה ויש לה כל מיני גרסאות מקומיות. יכול להיות ש''ראשית, לא להזיק'' מופיע בחלק מהן.
שבועת היפוקרטס 716928
בנוסח המיוחס להיפוקרטס נכללת השבועה לא להזיק, אבל לא כתנאי שקודם ליתר. נוסחי השבועה המקובלים מופיעים בויקיפדיה.
שבועת היפוקרטס 716934
(לפרוטוקול - לפחות איש אחד דווקא כן ציין זאת קודם)
שבועת היפוקרטס 716937
חרמפף
שבועת היפוקרטס 716944
לגבי הדקדוק הלטיני קשה לי לחלוק עליך; הלטינית היחידה שאני קצת יודע היא זו המדוברת באמריקה הלטינית. בכל מקרה, לא רק שהנוסח (כפי שהעיר הקשה המקשה) אינו חלק משבועה, מתברר שהוא אפילו לא קדום - האזכור הראשון שלו הוא מאמצע המאה התשע עשרה בספר שמייחס אותו למאה השבע עשרה. אני מסכים שלכאורה זה אכן ברור שלומר "אל תזיק" זה טריביאלי. מצד שני, אם המוטו של גוגל הוא (או היה) do no evil האם צריך להסיק מזה שמבחינת הקוד הערכי של חברות אחרות, לעשות את הרע זה אחלה? או שבלי המוטו הזה גם מבחינת גוגל זה היה אחלה? או שהמוטו הזה הוא טריביאלי - אז למה חברה כמו גוגל תטרח לקבוע אותו?

אני חושב שהיום הרבה דברים שנראים לנו מבנים מאליהם באתיקה המקצועית לא היו כאלה בעבר, ובזכות כללים כמו PNN אנחנו כבר רואים אותם כטריביאליים - למשל, שרופא צריך לשקול את טובת החולה ולא את טובת הגורם המממן את הטיפול; למשל, שאסור לרופא להשתמש במקרה שנמצא לפניו כדי לקדם מטרות חיצוניות לו - כגון לתת לו טיפול לא מוכח כדי לבדוק האם הוא מועיל, או להחמיר את מצבו (או ליצור תמונה של החמרת המצב) באופן מלאכותי כדי לקבל תמורה גדולה יותר או מוניטין רב יותר על הריפוי בסופו של דבר ועוד ועוד. אם הכלל הוא טריביאלי בעינינו זה מעיד על הצלחתו ולא על כשלונו.
שבועת היפוקרטס 716966
כל מה שכתבת בפסקה האחרונה הם דברים לא טריוויאליים, זה בדיוק מה שחיפשתי. נראה שהם התרחקו עד בלי הכר מהמשמעות המילולית של PNN - וזה בסדר, זה מה שכתבת בתגובה 716947 - אבל כאן נראה לי ש-PNN איבד את כוחו אפילו כסיסמה או כרמז. ממילא, אולי אפשר לסכם אותם בצורה קומפקטית לא פחות ויותר קרובה למסקנות - "פעל לטובת המטופל"?
שבועת היפוקרטס 717145
יתכן, אבל אני חושב שגם זה מסיט קצת את הדגש לכיוון שונה מהכוונה המקורית. אני חושב שיכול לקרות שרופאים, מתוך רצון לפעול לטובת המטופל (לפחות כפי שהם תופשים אותה), יפעלו באופן אגרסיבי מדי או לא באופן שהמטופל עצמו היה רוצה בו. כשאתה מחזיק פטיש כל בעיה נראית כמסמר, וכשאתה מחזיק אזמל מנתחים או ארסנל של תרופות נגד דכאון כל בעיה עלולה להיראות כמשהו שאפשר לפתור בניתוח או בכדורים. המטרה היא טובת החולה אבל השיטות לא בהכרח לוקחות בחשבון את כל ההשלכות - אולי לא תמיד מבינות עד הסוף את סכויי הכשלון, אולי לא תמיד את התוצאות השליליות שעלולות להתממש גם במקרה שהטיפול מצליח. הניסוח הזה מטה את המחוג קצת יותר לכיוון הזהירות.
שבועת היפוקרטס 716767
הנזק מחושב לפי הנטו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים