בתשובה לאריק, 27/04/20 12:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע ולא יכול לדעת מה אתה היית עושה, אבל אם זאת היתה הבת שלי לא הייתי רואה בזה ''מקרה פעוט'' או ''זוטי דברים'' והייתי בפירוש ממליץ לבת שלי ללכת למשטרה ולהתלונן, בין אם המנשק היה מנהל, מפקד, שר או סתם חבר לעבודה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהבת שלי היתה דורשת ומקבלת התנצלות, ואם לא- אני הייתי הולך וצועק עליו ועושה לו שיימינג במשרד שלו או ווטאבר. לא היה עולה על דעתי לשלוח אותה לבית משפט על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בראייתי, נשיקה על הפה עם לשון ללא הסכמה היא חמורה כמו חפינת הישבן, החזה או מה שטראמפ התגאה שהוא עשה פעם. אני מקווה שבעיניך מעשים כאלה הם לא זוטי דברים ורק נשיקה על הפה עם לשון היא משום מה קלת ערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי אמות המידה שלי- בתהליך החיזור המעבר מהשלב המילולי לשלב הפיזי מתחיל באחיזת ידיים, ממשיך במגע של איברים זהים ומכוסים זה בזה כמו ירכיים וחזה בזמן ריקוד צמוד נניח, וממשיך בנשיקה. חפינת חזה ועכוז מגיעות רק אחר כך. אז כן, אני חושב שחפינת חזה ועכוז, מעבר להחפצה שיש בהן כשהן מוצאות ממקומן הטבעי בתהליך, הן הטרדה מינית חמורה מנשיקה. לפיכך נשיקה חד צדדית יכולה לקרות כתוצאה מטעות בקריאת כוונות הצד השני, אבל לא חפינה. או שמא אומר שבמקרה של חפינה, הטעות בקריאת הכוונות גסה בהרבה, תרתי משמע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה לא מבדיל בין נשיקה על הלחי, המצח או אפילו על הפה ובין נשיקה עם החדרת לשון לפה של הצד השני. המקרה הראשון מתאים לחיזור, לסיום של דייט ראשון ובמקרים מסויימים גם סתם כהפגנת חיבה לקולגה. המקרה השני מתאים למערכת יחסים אינטימית, אחרת מדובר בהטרדה מינית לכל דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאני מבדיל. נשיקה על הלחי מקבלים גם ממכרים. כל מה שכתבתי היה רק לעניין השוואת חומרת נשיקה עם לשון לחומרת חפינת שד או עכוז. נשיקה עם לשון גם מבחינתי שייכת רק למערכת יחסים אינטימית. כנ"ל חיכוך של החלציים (המכוסים). שניהם יהיו הטרדה מינית בנסיבות הלא נכונות. שניהם יבואו אצלי במערכת יחסים1 לפני חפינת עכוז או שד2, ולכן נראה לי שחומרתם פחותה. __________ 1 מזמן לא עסקתי בפתיחת מערכת יחסים אינטימית עם בן זוג חדש. הזכרון ישן אבל חי. 2 שים לב שבמדיה (קליפים, סרטים) מראים לנו נשיקה עם לשון או חיכוך חלציים בדירוג צפיה הנמוך, מכאן שאלו שלבים מוקדמים בארוטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב ושוב מתעלם מיחסי המרות. אם הם היו בדייט או בארוחת ערב בין חברים, ניחר. יחסי המרות אומרים שפלרטוט כזה - בטח רמה של מה שאפילו אתה הסכמת הוא אקט אינטימי - הוא אסור באיסור חמור. בין השאר הוא אסור, כי עקב יחסי המרות (תחשוב על מפקד ופקידה בצבא אם זה יותר פשוט בשבילך או על בוס ועובדת זוטרה) פלרטוט, וודאי כזה בוטה ופיזי, תמיד מסתיר מאחוריו איום פוטנציאלי - אם לא תעני לי, אני יכול לפגוע משמעותית בקידומך המקצועי ו/או הצבאי. עכשיו, אם זה מנהל זוטר וצעיר שחושב שכנראה הוא פגש במשרד את אשת חלומותיו ואם ילדיו לעתיד, והוא מוכן מאד בעדינות לברר אם גם היא אולי חושבת ככה - זה עדיין בעייתי אבל אולי אפשר לתת כאן הקלות. במקרה דנן מדובר - סליחה על הצרפתית - בחטיאר בן 60, עם משפחה וילדים, שר בממשלה, שמתעסק עם קצינה צעירונת בשנות העשרים אני מניח. מה מסוגל אדם כזה לרצות ממנה - כנראה בדיוק את מה שעולה לך בראש כרגע - ועבור זה הוא מאיים על כל העתיד המקצועי ואף אישי שלה. בדיוק כמו אמרגן קשיש שמתחיל עם שחקנית צעירה אחרי אודישן. ברור כשמש, וצריך להיות ברור גם לך שמאחורי ההזמנה של האמרגן שתעלה אליו לקפה, יושב איום שגם אם הוא לא נאמר, הוא כתוב לו על המצח. והיא יודעת את זה טוב מאד, גם השחקנית וגם הקצינה. בטרמינולוגיה אחרת זה לא נקרא פלרטוט - זו סחיטה באיומים. בין שני צדדים מאד לא שווים שיחסי הכוחות ביניהם הם אחד לאלף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברים כדרבנות, ואני בהחלט מסכים עם העקרון, אלא שלא נראה לי שהדברים מתאימים כל כך למקרה הספציפי. הקצינה, ולא השר, יזמה את "שיחת החולין הקלילה וסרת הטעם"1. הוא לא הכיר אותה ולא ידע את שמה ולכן אין לו במה לאיים על העתיד המקצועי שלה כפי שתארת. השופטים קבעו שלא היו יחסי מרות ביניהם, והשאלה היחידה מבחינתי, בהנתן שאין קוד אתי לחברי ממשלה, היא האם הטענה שהוא לא הבין נכון את כוונותיה יכולה בכלל להחזיק מים. אני חושב שכן, ושהתנצלות ראויה מצדו היתה מבהירה את זה, אלא שהתצלום המחויך אחרי האירוע מעיד כאלף עדים שלא היה יכול לדעת מהתנהגותה אחרי האירוע שהתנצלות כזו בכלל נדרשת ממנו. מה שמציק לי הוא שאני (כיום בגילו של רמון בעת האירוע), אם אני מכניס את עצמי לנעליו, הייתי יכול לטעות בכוונות הקצינה באותה המידה. כמובן שלא הייתי מכניס לה לשון לפה, אני לא כזה דביל, אבל הייתי חושב שהיא מפלרטטת איתי. זה היה מחמיא לי ומביך אותי. לצורך הדיון הדגש על המבוכה, כי ההתנהגות של הקצינה בעליל לא מתאימה לסיטואציה. לכן לו אני במקומו הייתי בטוח שזה פלירטוט. ופעם נוספת אומר שאני חושב שאני חושב שרמון התנהג בצורה מחפירה לכל אורך הדרך. עשיתי חיפוש באייל על כל התגובות שלי עם המלה "מחפירה" בהן. היו שש, מתוכן שלוש בעניין התנהגותו של רמון בפרשה. ___________ 1 מה שאני קורא פלירטוט ובית המשפט קבע שאינו כך: "אין בשיחה דבר וחצי דבר עם שיחה אינטימית או שיחת פלרטוט... לכל היותר מדובר בשיחה קלילה, סרת טעם, שחרגה משיחה שגרתית בין קצינה לשר, כשהנאשם היה שותף מלא לדרך בה נוהלה, לרוחה ולתוכנה". עוד נקבע בהכרעת הדין כי "ממכלול העדויות עולה שהדרך בה נהגה המתלוננת עם הנאשם, מאפיינת את התנהלותה בדרך של שגרה" - ואיננה פלרטוט. בנוסף השופטים מציינים כי רמון כלל לא ידע את שמה, דבר העומד בניגוד מוחלט לאווירה של פלרטוט. "אנו מאמצים באופן מלא את גרסתה של המתלוננת, כי מדובר היה בשיחת חולין קלילה ללא כל רמז מצידה להתקשרות רומנטית עם הנאשם". בעצם אני מבין שאם בית המשפט היה מסכים שהיה פלירטוט מצדה הוא לא היה מרשיע את רמון? מעניינת אותי התשובה שלך לשאלה בסוף תגובה 437416 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה זה קשור שהוא לא הכיר אותה ולא ידע את שמה. אני בטוח שבטלפון קצר אחרי הישיבה הוא יכול היה לברר את הפרטים האלה אם רצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 העלמה עפרונית עונה לך שם יפה לשאלה וכל המוסיף גורע. (וזה לפני שאני נכנס למדרון החלקלק שאתה סללת בזה שאתה חולק על קביעת השופטים. כי אם כך, אני חולק על קביעתם שאין כאן יחסי מרות. שר בישראל, ודאי שר משפטים מול עורכת דין כלשהיא, מעצם תפקידו ומעמדו יש לו יחסי מרות מול כל עורך דין, וברמה כלשהיא כמעט מול כל אזרח. רק בשבועות החארונים ראית ששר המשפטים יכול בקלות יחסית לאכן אותך באמצעות השב"כ. ומדובר באנשים רבי כח והשפעה, רשמית לא רשמית. ברצותם לכפכף אותך, יכפכפו כפכף היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענין המרות- באותה עת היא היתה קצינה צעירה בצה"ל לפני שחרור וטיול למרכז אמריקה (אליו הציעה לרמון להצטרף). אני חושב שגם הע"ע לא היתה מרגישה יחסי מרות אילו אותו אלוף היה טועה בכוונותיה. ושוב- אני מאוד מאוד בעד קוד אתי לחברי ממשלה שיאסור עליהם (בין היתר. אוי, היתר...) להתנהג כך. אני גם מקבל את הכרעת הדין. אני רק נגד עצם המשפט. אני מקבל את התשובה של הע"ע לגבי הצד של הקצינה (אם כי אני לא מבין את הכוונה של ה"רוצה להצטרף?" שלה. היא התכוונה לסנוט באלוף?) אבל זו הערת הרגל. עיקר התגובה שלי הוא לגבי הצד של רמון. האם זה לגיטימי לטעות בכוונותיה של הצעירה? השופטים אמרו לא. אני אומר שאני הייתי יכול לעשות את אותה טעות. לענין זה אני חושב שכן רלבנטית ההיסטוריה שלו כמטריד מיני. אם הוא סדרתי הוא מתנהג באופן עקבי באופן שונה מהנורמה. אם לא- מה גרם לו לחרוג מגדרו ולהתנהג שונה מהאדם הסביר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |