בתשובה לדובי קננגיסר, 06/06/02 11:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במצב שבו למבוטח יש ידע שאין לחברת הביטוח, משתלם רק לבעלי תוחלת חיים נמוכה מהממוצע לעשות ביטוח. במצב כזה לחברת ביטוח אין יכולת קיום כלכלית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המונח "תוחלת חיים" מתייחס לאורך החיים לו אתה מצפה. כפי שראינו בסרט גאטאקה, גם לבעל הגנים המושלמים עלולות לקרות תאונות. (שלא לדבר על כך שכל המידע הגנטי הוא הסתברותי, כלומר 80% סיכוי לחיות עד גיל 90, וכן הלאה). מכיוון שתאונה ללא ביטוח פוגעת בך הרבה יותר מאשר תשלום חודשי של דמי ביטוח, קשה לי לדמיין מצב בו ישתלם לא להיות מבוטח. האוכלוסיה היחידה שכנראה תוותר על הביטוח היא "בעלת תוחלת חיים גבוהה והכנסה נמוכה", אלו שהתשלום החודשי לביטוח מספיק מכביד עליהם כדי שיסכימו להסתכן. נראה שלחברות הביטוח תמשיך להיות הצדקה, והסטטיסטיקאים שביננו ימשיכו לשאוף לפרנסה מכובדת כאקטואטורים של חברות ביטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש עוד אוכלוסיה שאמורה לוותר על הביטוח: מי שיש לו מספיק כסף כדי לעמוד בנזק של תאונה. אלה, כמובן, גם היום לא צריכים ביטוח. הסבר, למי שלא מבין, וגם תיקון: הסיבה שבגללה כדאי לעשות ביטוח, כשכדאי, היא לא "מכיוון שתאונה ללא ביטוח פוגעת בך הרבה יותר מאשר תשלום חודשי של דמי ביטוח"; שהרי גם ההסתברות שתהיה תאונה היא קטנה, ואילו דמי הביטוח הם וודאיים. יתרה מזו, שקלול של הסיכויים יביא בהכרח למסקנה שלא כדאי לעשות ביטוח (אלא אם האקטוארים של חברת הביטוח מתרשלים), שהרי חברת הביטוח צריכה להרוויח, בהנחה שיש לה הרבה מבוטחים. כדאי לעשות ביטוח אם ורק אם הנזק שבתאונה עלול להיות כזה שלא תוכל לעמוד בו (מאיזושהי בחינה; למשל, שהוא ידרוש שינויים בחייך שלא תהיה מוכן להם), עד כדי כך שאתה מוכן לספוג הפסד מוגבל (דמי הביטוח) כדי למנוע אותו. מי שעשיר מספיק, לכן, לא צריך שום ביטוח (אלא במקרים שהחוק מחייב), ויכול בשקט להרוויח עוד יותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא צריך ביטוח יעדיף בכל זאת לעשות אותו, אם יש לו תוצאות של בדיקות גנטיות שהוא *יודע* שלחברת הביטוח אין גישה אליהן. כי הוא משלם פרמיה נמוכה של אדם בריא ומקבל את דמי הביטוח בהסתברות גבוהה. די דומה למצב שהאקטואר התרשל, לחברת הביטוח יש בעיה קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היום המבוטח צריך להחליט איך הוא מחלק את סכום ההשקעה בין ריסק (ביטוח חיים) לחיסכון. בעלי משפחות בד''כ מגדילים את אחוז הריסק לעומת החיסכון ורווקים מעדיפים להשקיע בחיסכון. למרות שהמידע הוא הסתברותי, לבעל משפחה שיודע שיש לו סיכוי גבוה לחלות במחלה סופנית יש תמריץ גבוה מאד להשקיע את רוב הסכום בריסק, בייחוד אם הוא לא צריך לשלם פרמיה עבור הסיכון. לא ברור לי איך האקטואר יכול לחשב את הסיכון של חברת הביטוח במצב כזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |