 |
|
 |
||
|
||||
 |
אקט נקודתי, גם אם הוא אצילי, לא יכול להיות הבסיס להצבעה של קבוצות גדולות. פרס קיבל את המושכות לתקופה קצרה והצליח לעשות כל טעות אפשרית. גל הפיגועים שהתרחש במהלך התקופה הזו הרס את ''יתרון הממשיך'' שהיה לו כמי שרכב על ההילה (הרטרואקטיבית במדה רבה) של המנהיג שנרצח. הוא גם מנע ממנו כל התקדמות מול הפלשתינים, אף שבתקופה הזו הוא העביר להם את מרכזי הערים בגדה. ירי החיזבאללה ומבצע ענבי זעם גם מנעו התקדמות מול הסורים, גם נתפשו ככשלון (או לפחות אי-הצלחה) בצבור הישראלי וגם הפכו את האזרחים הערבים לעוינים כלפי פרס וממשלתו. הקדמת הבחירות בתנאים אלה היתה טעות חמורה, והעובדה שהוא לא התיחס לנתניהו כאיום רציני ולא התכונן באופן יסודי לעימות מולו (או פשוט נמנע ממנו) הפכה אותה לקטסטרופה. בקיצור, הוא הצליח לחלץ תבוסה ממלתעות הנצחון במאמץ לא קטן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אקט נקודתי, גם אם הוא אצילי, לא יכול להיות הבסיס להצבעה של קבוצות גדולות" - אני לא יודע אם אתה מתכוון להצביע על המצוי או לטעון שזה גם הרצוי. במקרה הראשון אתה ככל הנראה צודק לצערי. את עמדתי לגבי האפשרות השניה אתה יכול ללמוד מהמילה האחרונה במשפט הקודם. דווקא מקרה נקודתי מאפשר לציבור להגיד בקלפי אמירות ברורות, כשאותו מקרה משמש בתפקיד המנצח על המקהלה, בניגוד למצב הרגיל בו "דבר הציבור" הוא קקופוניה של מליוני אנשים שמדברים ביחד אבל לא אומרים בדיוק אותו דבר. אשר להחלטתו של פרס לדחות את הבחירות, שוב אני קורא לעזרתי את הנימוק הקבוע שלי בזמן האחרון: מגלומניה ומוסיף לו גם את ההיבריס. השילוב של שני אלה גרם לו להאמין גם שהוא יצליח לקדם את הנושאים שחשובים לו עד הבחירות, גם שהוא יזכה בבחירות בלי קשר למועדן, ולא פחות חשוב לאגו המנופח שהיה לו, שהוא ייזכר כמי שזכה בהן בכוחות עצמו ולא כריאקציה לרצח של רבין, כשעל יחסיו הטעונים עם רבין לאורך השנים אין צורך להרחיב את הדיבור. אגב, וא-פרופו עניינים נקודתיים, אני חושב שאלמלא אותו פגז תועה היה לו סיכוי טוב מאד להבחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שזה הרצוי. כשאתה בוחר מישהו לארבע (הה!) שנים, אקט אחד לא יכול וגם לא צריך להחליף את ההתרשמות הכללית שלך מהפוליטיקאי, מאישיותו, מדרכו לאורך השנים, מהיכולת שלו לעבוד עם אחרים ולקדם דברים. בוודאי כשמדובר על אקט דון-קישוטי; אתה (או אני, לפחות) מנסה לבחור פוליטיקאי כדי שיפעל למען מה שאני מאמין בו ולא כדי להיות צודק ומיוסר. עזר וייצמן אמר פעם שלמען השלום הוא מוכן גם לחבוש שטריימל - ואכן היה לו תפקיד מרכזי בהשגת השלום עם מצרים. בשלב מסוים הוא החליט שממשלת בגין לא מקדמת יותר את השלום ונטש אותה; זה היה אצילי. הבעיה היחידה היתה שבמקומו התיישב אריק שרון בלשכה ואיך לומר - זה לא קירב את מדינת ישראל לשלום. בהערת אגב, אני כלל לא בטוח שבאמת היתה לה אופציה לזכות בראשות הממשלה. נתניהו הוא פוליטיקאי מוכשר הרבה יותר ממנה, וכשהיא רקדה במסיבות נצחון הוא ישב על הטלפון לח"כים ולרבנים. הוא חסר מעצורים יותר, כך שלא היתה לו בעיה להבטיח להם את כל מה שהיא היתה מוכנה לתת. הוא גבר, שזה יתרון גדול מבחינתם, והוא מייצג אוריינטציה מדינית ותרבותית שקרובה הרבה יותר לרוחו של הצבור החרדי ומן הסתם גם לרבניו. בקיצור, לא ברור אם היתה כאן אצילות או חוסר ברירה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |