 |
|
 |
||
|
||||
 |
1 מ-11 נבדקים חוזר חיובי. באיזה שלב תגיעו למסקנה הסבירה שכבר נכשלתם בלשטח את העקומה ותתחילו לחשוב מה עושים תחת ההנחה שפשוט אי אפשר לעצור את קצב ההדבקה בישראל? (אפשר להסביר או לא להסכים למה זה נכון - כי ביבי, כי אין הנהגה, כי אין מדיניות, כי הציבור אשם, כי ככה, אבל זה לא ממש משנה לוירוס מי אשם). *גם* להרוס את כלכלת ישראל, *גם* להרוס את הדמוקרטיה עם חוקים אנטי דמוקרטיים והכרזת מצב חירום כאילו סוף העולם הגיע ו*גם* להכשל בלשטח את העקומה נשמע כמו הרע שבכל העולמות. למה החלטנו כקולקטיב ללכת דווקא בדרך הזאת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי אנחנו עם חרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ככה, אבל כנראה רוב העם כן חושב ככה על עצמו. אחרת אי אפשר להסביר למה הרוב לא מרוצה מתפקוד נתניהו ובכל זאת מצהיר שיבחר בו גם בבחירות הבאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוב לא בחר בנצניהו, לא בבחירות האחרונות ולא בקודמות להן. אפילו אם נעשה לך הנחה ונכלול את כל הגוש ולא רק את מי שהצביע לליכוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה רוב קצת מבלבלת. לא רוב מוחלט בעם הוא בעד נתניהו, אבל בהחלט בחירת המצביעים היא כזאת שמעניקה לו את רוב הכוח הפוליטי. רוב במשטר פרלמנטרי לא נבנה על ידי ספירת אנשים בקבוצה א׳ מול הספירה בקבוצה ב׳. לא שואלים אנשים שאלה בינארית של בעד ונגד ואז סופרים למי יש רוב. השיטה היא גם לא מבוססת על גושים, למרות שזה יותר נוח לניתוח שדומה למשחק ספורט בין שתי קבוצות בתקופת בחירות, בשביל הדרמה הטלוויזיונית. הכוח בשיטה שלנו נוצר על ידי קואליציות סביב ציר של מפלגת שלטון שמצליחה לצבור הכי הרבה כוח פוליטי ואז מפלגות קטנות יותר מתחילות להסתובב באורביט סביב ריכוז המסה הגדול ביותר. מפלגת הליכוד של ביבי היא מרכז מסה שכזה שמשאיר את המתחרים אוכלים אבק הרחק מאחור. אפילו הרכבה של יצורי כלאיים לא יציבים כמו כחול-לבן-יש-עתיד-תלם בקושי הצליחו להתמודד מבחינה מספרית עם גיוס הכוח המונוליטי שיש למפלגת השלטון שהיא הליכוד ובטח שהם לא הצליחו לעשות זאת מבחינה פוליטית (לא חוכמה לגייס מספר מצביעים גדול אם הרשימה שלך מתפרקת לחתיכות שניה לאחר סיום הבחירות). אז כן - הרוב המוחלט של המצביעים אולי לא מצביעים נתניהו, אבל אותו רוב מוחלט שלא מצביע לנתניהו גם לא מצליח לתרגם את הרוב המספרי שלו לרוב פוליטי ולכן הוא מפורר/מתפרק ולמעשה איננו רוב פוליטי בשום צורה או אופן. לצד השני יש רוב עם שיניים וברוב הפוליטי הזה שולט לחלוטין אדם אחד ושמו נתניהו. בקיצור: הרוב כן בוחר, שוב ושוב, בכוונה או שלא בכוננה, בנתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה. אפשר להיות לא מרוצים גם מהטובה שבאלטרנטיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מתיחסים לבחירות רק כמאבק בין מועמדים/נציגים שלציבור ניתנת הזכות לענות על השאלה ״מי לדעתך יעשה את העבודה הטובה ביותר / הכי פחות גרועה״ אז יש הגיון להמשיך להצביע שוב ושוב לאלו שאתה חושב שהם גרועים אבל הכי פחות גרועים. אבל ציבור שמוותר על זכותו להעניש בקלפי את השלטון שהוא לא מרוצה ממנו מוותר על הכלי כמעט יחידי שיש לו במאזן הכוח בין הפוליטיקאים/נציגים לבין כוחו של הציבור עצמו. אם השלטון יכול לעשות מה שמתחשמק לו בלי להסתכן בכך שהוא יוחלף (אפילו אם הציבור לא מרוצה), אז זה כבר לא ממש דמוקרטיה, גם אם פורמלית יש בחירות מידי פעם. העם ויתר על כוחו מול נציגיו כי הוא שוכנע שאין תחליף לדרעק שנמצא כרגע בשלטון. ככה דמוקרטיות מגיעות לסוף דרכן כדמוקרטיות והופכות למשהו קצת אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אני מסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אתה היית עם השלשה קרחונים? אז בשניים כבר התנגשנו- גם לא שיטחנו את העקומה וגם הרסנו את הכלכלה. המחאה ההולכת ומתגברת אולי תצליח להטות אותנו לא להתנגש בשלישי, המסוכן מכולם. למה? כי אנחנו פרטץ' ויהיה בסדר. לא מאורגנים ולא מתוכננים. כי אני לא יודע כמה מערכות בחירות כבר התנהלו על שטויות ולא על הדברים החשובים לכל אזרח, והפוליטיקאים משחקים בפוליטיקה במקום לדאוג למדינה. כי אנחנו רוצים לחקות דווקא את ארה"ב מכל המדינות, וגם היא הצליחה להתנגש היטב בשני הקרחונים, ובדרך לשלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה אני עם תאור שלושת הקרחונים. למקרה שזה מדאיג אותך, אז לא. עדיין לא התנגשנו באף אחד משלושת הקרחונים. אנחנו עדיין רק בשלבי ההתחככות. יכול להיות הרבה יותר גרוע (ויהיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוקח זמן בין ההתנגשות לטביעה. מבחינתי בקרחון הכלכלי כבר התנגשנו, אבל בכלכלה הכל סלואו מושן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להחליט ולקבוע כי בכל זאת מדובר בסתם דימוי. אני חושב שעדיין לא ממש התנגשנו. רק השקופים הם אלה שבעיקר סובלים כרגע. את ההתנגשות האמיתית נרגיש כאשר יתחיל גל הפיטורים בקרב המעמד הבינוני / עובדי ההייטק / המשכילים שעדיין לא התחילו להרגיש מה באמת קורה מחוץ למשרד/חדר העבודה שלהם בבית בזמן שהם עובדים כמעט כרגיל אבל מרחוק. מבחינתם משבר הקורונה משפיע על הפרנסה רק של אנשים אחרים ולא עליהם. כשמפלס המים יתחיל לעלות אצלהם בחדר (והוא יעלה תוך מספר שבועות עד חודשים כשסטארטאפים ישראלים וחברות גדולות יותר יתחילו לקרוס ו/או לקצץ בפעילות) אז נתחיל לשמוע גם את הצרחות שלהם כשהם רצים בפניקה אל סירות ההצלה וצועקים על אנשי הסיפון שצריך לסובב את ההגה כדי להתנגש בקרחון אחר. אחרי שזה יקרה גם הם יצטרפו לצעקות ״לעזעזל עם הקורונה ועם הדמוקרטיה! איט איז דה אקונומי דאמב אס!״ ויעזרו לטרגדיה היוונית להמשיך להתפתח ולהחמיר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |