מפוקפק! 7228
" ... שהדרך הדמוקרטית, המשלבת מדיניות רווחה עם ערכים קפיטליסטיים ליברליים, היא הדרך היחידה לחופש אמיתי... "
(כבודו)

דובי יקירי ;)
האמנם אתה סבור שהחברה הקיימת היא האופטימלית, עד כדי ש"ס? האמנם זוהי הדרך *היחידה* לחופש *אמיתי?
הרשה לי לתקוף טענה בסיסית יותר המובלעת בתוך טענתך לעיל - האמנם אתה סבור שצורת החיים המוכרת לך, בה אתה תומך כדרך בלעדית לחופש אמיתי, היא יציבה? יציבה במובן של מחזיקה מים, שורדת לאורך זמן, מסוגלת להתמודד עם איומים תכופים לעצם קיומה מבלי להידרש לתקנות-שעה "מנהליות" שיעילותן מפוקפקת לא פחות מנאורותן.
כמשתמע מסימני השאלה,לי קשה להאמין בכך.
דמוקרטיה היא הפתרון הכי פחות גרוע, והכי פחות יציב, מבין המשטרים הקיימים. משטר הוא כלי ולא תכלית, כלי שמטרתו לשרת את צרכי הפרט - ביניהם צרכיו כחלק מהכלל (למשל הגנה) וצרכיו כפרט (למשל פרטיות). מעצם היותו כלי נדרש המשטר לענות בנסיבות שונות על צרכים שונים, ובהתאמה לשנות המשקל הניתן לצרכי הפרט-כחלק-מכלל לעומת צרכיו כפרט. כך למשל אצלנו צרכי הביטחון משמעותיים יותר מאלו שבקנדה למשל, ולכן המשקל הניתן למענה להם על חשבון צרכי הפרט-כפרט הינו רב יותר. זה אולי הופך אותנו למדינה נאורה פחות אם בעיניו של פלוני נאורות נאמדת בהתחשבות בצרכיו של הפרט כפרט, אך לדעתי אין בכך אלא ביטוי ליכולתו של המשטר להתאים עצמו לנסיבות.
מהתיאור לעיל מובן שע"פ תפיסתי אין מקום לדבר על אידאלים כאשר מאפיינים משטר, שהרי משטר אינו אלא כלי שרת בידינו. השירות בצבא אינו ערך אלא מענה לצורך, בחירות כלליות שוות אישיות דמוקרטיות וכו' גם הן אינן יותר ממענה לצורך קיים. לכן בעיני טיבו של משטר נאמד במידת התאמתו כמענה לצרכי הפרטים המרכיבים אותו בזמן נתון.
אלא שנסיבות וצרכים משתנים לאורך זמן באופן שוטף. חברה מאובנת היא חברה שצרכיה אינם משתנים עם הזמן, ולדעתי קשר זה הוא דו-כיווני - החברה הדינמית ביותר היא זו בה מהירות השינוי של צרכי הפרטים המרכיבים אותה היא הגבוהה ביותר. בהתאמה המשטר המשרת חברה דינמית נדרש להשתנות באופן שוטף על-מנת לענות על הצרכים המשתנים של אותה חברה. הרעיון לא מסובך, רק הניסוח שלי קלוקל. במובן מעשי אני מפרש חופש בתור יכולת לבחור, ו"חופש אמיתי" בתור יכולת גדולה יותר לבחור. אני תופס חברה בריאה בתור חברה שבה בני אדם פועלים בתוך מסגרות הקמות, משתנות ונופלות כל הזמן בהתאם לנחיצותן. המסגרות אינן התכלית כי אם כלי למענה על רצונותיו של הפרטים הפועלים במסגרתן. גם האייל הוקם ברצונו של אדם ובתקווה יסגר לא לפני שיפסיק לשרת את המשתתפים בו. מהתיאור הארוך לעיל אני מקווה שברור מדוע לדעתי החברה האופטימלית, זו בה לאדם יש "חופש אמיתי", הינה חברה המצויה באנרכיה.
הנני אנרכיסט במובן שאני רואה באנרכיה את המצב האופטימלי לחברה. מימי לא ניסיתי לקדם את השלטת האנרכיה בעולם, שהרי מעבר לכך שמהגדרה אי אפשר להשליט אנרכיה, יש לי דברים חשובים יותר לעסוק בהם. אינני מפיץ רעיונות אנרכיסטיים בצורה מסודרת, אין לי כוח לזה. מעולם לא יצרתי קשר עם ההתארגניות המגוחכות שדובי והמגיבים לו הזכירו. הייתי מצרף כאן לינק לאתר פאתטי של חבורה המתקראת קומוניסטים-אנרכיסטים או משהו כזה, אבל לא שמרתי אותו. אם וכאשר נגיע לאנרכיה אני אשמח, אך סביר להניח שזה לא יקרה כיוון שמהגדרה אנרכיה היא המצב הבלתי-יציב ביותר האפשרי, ולעומתה אי היציבות של דמוקרטיה היא כאין וכאפס. למותר לציין שלעמדתי הנ"ל אין השלכה יתרה על עמדותי בפוליטיקה היום-יומית.

לסיום תגובתי הארוכה מדי, אבקש לציין מספר אתרים מעולים מהם ניתן ללמוד עד כמה המצב הקיים איננו "הדרך היחידה לחופש אמיתי", אך יש העושים בו דברים יפים:

adbusters.org

www.worldgame.org

www.microcreditsummit.org

כל טוב
מפוקפק! 7231
"דמוקרטיה מתגוננת", כלומר - זו שאינה מאפשרת לאלו המאיימים עליה בפירוש לנקוט בצעדים כלשהם למימוש איומם, היא יציבה למדי, נדמה לי. כמובן, אינני יכול לתת כאן תחזיות לעתיד הרחוק, אבל אני נוטה להאמין שהשיטה הזו תחזיק מעמד יותר משיטות אחרות.

הדמוקרטיה הליברלית אינה רק כלי - היא אידאולוגיה. אתה ניסחת את האידאולוגיה בעצמך: לדאוג לצרכיו של הפרט. משטרים אחרים, כמו המלוכנות, לא ממש טרחו להתעניין בשלומו של הפרט. המשטר ההוא היה אמור רק לדאוג לצרכיו של המעמד השליט. הדמוקרטיה מתייחדת בכך שלא רק שהמעמד השליט הוא למעשה רוב העם, אלא שהשיטה באופן מובנה כוללת את התנאי המוסרי שגם אלו שאינם נמנים על השליטים - יזכו להגנת השיטה ללא משוא פנים וללא אפליה. לשם כך קיימת החוקה בארה"ב ולשם כך קיים בג"ץ אצלנו. להגיד שכל המשטרים מבצעים את זה אינו אלא התעלמות מהמציאות. גם הקומוניזם, בעצם הגדרתו את "הדיקטטורה של הפרוליטריון" מודה בריש גלי שאין לו כוונה להיטיב עם כלל המעמדות ועם כלל האזרחים - אלא רק עם ה"קומרדז". והאנארכיזם, מה איתו? הוא אינו מיטיב עם אף אחד. הוא אינו דואג לצרכיו של אף אחד. הוא לא קיים. האנארכיזם אינו אלא טבע האדם, וטבע האדם, לדעתי, הוא רע. על כן נדרש האדם לשיטות משטר מתוחכמות כדי להתגבר על נטייתו הטבעית להתארגן סביב ל"איש החזק"שרודה בכל מי שאינו נמנה על עושי דברו.
כשלונו של האנארכיזם הוא בכך שעם שלילת גורם השיטור (המיליציה של המדינה), הרי שמהחלשים נמנעת החרות.
בני האדם הם חיות חברתיות - וככאלו, אנו חיות היררכיות. אנחנו בונים היררכיות, נלחמים על היררכיות ומעריצים את אלו שבקצה העליון של ההיררכיה. הדמוקרטיה הליברלית היא השיטה היחידה שמונעת מהמגרעה הזו שלנו לגרום סבל לאלו המתנגדים לפעולותיו של ראש ההיררכיה, ומאפשרת להביא להחלפת ההיררכיה בדרכי שלום.

אם כן, יתכן מאוד כי האנארכיה היא אכן השיטה האופטימלית, אבל כדי לישמה, נאלץ להפוך קודם כל ליצורים אופטימליים, ומכך אנו עוד רחוקים...
דמוקרטיה - פרקטיקה או אידאולוגיה 7244
''להגיד שכל המשטרים מבצעים את זה אינו אלא התעלמות מהמציאות.''

צודק, אני חוזר בי.

עם זאת, אני תופס משטר ככלל, ומשטר דמוקרטי בפרט, ככלי ולא כאידאולוגיה. משטר רודני מטרתו לשרת את הרודן. משטר דמוקרטי מטרתו לשרת את כל האזרחים (על המטרות המדויקות ניתן לנהל דיון נפרד שאינו מענייני). ממטרה זו עשויים להיגזר דרישות והנחיות המופנות כלפי האזרחים, בדמות חוקים (אסור לרצוח), בדמות מטרות חינוכיות (תצביעו, תקראו עיתונים), וכו'. אך עובדה היא שאנשים המצדדים בתפיסות עולם שונות בתכלית, ומחנכים את ילדיהם ברוח אידאולוגיות זרות ואף מנוגדות, מסוגלים כולם להיות אזרחים באותה המדינה, להנות מתרומותיה ולסבול משגיונותיה. זאת כשם שיכלו להשתמש באותה מכונת כביסה או לנהוג באותו כביש. כמובן שהשימוש המשותף בכביש כרוך בציות לחוקים וכן באימוץ נורמות מסוימות של התנהגות, ואף יתכן שקיים אדם אשר ימנע משימוש בכביש כיוון שחלק מהנורמות הכרוכות בכך מנוגדות לתפיסת עולמו, אך אין בכך בכדי להקנות לכביש צביון אידאולוגי.

לביסוס לוגי מעניין יותר לשלילת החשיבות הערכית של מוסדות השלטון ניתן לעיין בכתביו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז''ל.

קשה לי לקבל את ההנמקה האמוציונלית שאתה מביא לצורך במנהיג ובהיררכיה. שנות נעורי חלפו תחת צלו של אלי לנדאו, ראש עירייה כוחני עם פה גדול, ובכ''ז לא התעצבה אצלי תפיסה הרואה בראש העירייה או במי מפקידיו מקור סמכות או השראה על מהלך חיי. כנ''ל לגבי שאר אנשי השירות הציבורי - מתוקף תפקידם יש לכל אחד ואחד מהם השפעה מסוימת עלינו כאזרחי המדינה, אך יכולת השפעה זו אינה מלווה ברגשות הערצה מצדנו כלפיהם הבכירים מאתנו ב''היררכיה''. מתוקף השיטה הדמוקרטית הם שם לשירותנו, ויכולת התגובה של המערכת לשינויים בחברה מוגבלת מטבעה.
דמוקרטיה - פרקטיקה או אידאולוגיה 7258
משטר הוא כלי שנובע מתוך אידאולוגיה מסויימת. זה נורא נחמד להגיד ש"הדמוקרטיה מטרתה לשרת את כל האזרחים" - אבל השאלה שצריכה להשאל היא כיצד נוצרה המטרה הזו? ברור לי כיצד נוצרה המטרה של דיקטטורה - לשליט יש כוח ולכן הוא מנצל אותו. אבל ל"אזרחים" אין כוח. רק לרוב האזרחים יש כוח, ואכן - בהרבה מקומות (כולל ישראל) המיעוטים סובלים מהזנחה וניצול. אבל הדמוקרטיה הליברלית מטרתה המוצהרת היא לשרת את כלל האזרחים כולם ולהגן גם על החלשים והמעטים שבהם. מטרה כזאת חייבת להיות פועל יוצא של מוסר ואידאולוגיה מובנים וברורים. לא יכולה להתקיים דמוקרטיה ליברלית בלעדיהם.
נכון שגם אנשים המתנגדים לאידאולוגיה הליברלית הזאת יכולים להשתמש בדמוקרטיה כדי להשיג את מטרותיהם תוך דריסת הדמוקרטיה הליברלית עצמה, אך אין בכך כדי לשנות את הבסיס האידאולוגי שלה - אלה רק כדי להצביע על חולשותיה.
גם לא כל האנשים בדמוקרטיה, כידוע לך, חייבים לחלוק דעות זהות. הדמוקרטיה מאפשרת מגוון של דעות, המוגבלות רק על-ידי כללי המשחק הדמוקרטיים.

אני באמת לא חושב שראש עירייה הוא דוגמא טובה לסמכות. מפקד בצבא, לעומת זאת, הוא דוגמא מצויינת. כל חניך בקורס מ"כים יודע שמפקד שפקודיו יראים אותו, יקבל פקודים צייתנים יותר ונאמנים יותר. גם מאקיאבלי ידע את זה, אגב. גם ראש הממשלה זוכה ליחס של הערצה פעמים רבות, בקרב תומכיו (וההערצה לביבי נתניהו היא דוגמא מצויינת). מחקר סוציולוגי שקראתי עליו לא מזמן סימן את ביל קלינטון כמי שמשתקף, דרך עיני האזרחים האמריקאים, כ"זכר אלפא", כולל קבלת עדיפות בטובות הנאה מיניות.
ההתארגנות סביב "האיש החזק" ניכרת במיוחד בכנופיות רחוב, ובצורה אחרת - סביב כוכבי רוק (שמשדרים כוחניות מטבעם).
אז ראש העירייה ושאר פקידי ציבור, שאין להם בעצם סמכות משמעותית עלינו, אינם זוכים להערצה, אבל ראש הממשלה (או הנשיא בארה"ב) ושאר מובילי דעת קהל - כן (ומכאן היותם מובילי דעת קהל...).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים