בתשובה לקוזמו, 05/08/20 20:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מסכים, ואני רואה את עצמי כליברל. אני חושב שגם התפיסה שלנו את המצב הנוכחי וגם את המצב הרצוי די הפוכה. המצב הנוכחי- הטלוויזיה המסחרית משתדלת להיות עממית בכל מאודה. ליטל סמדג'ה וישראל אוגלבו מקבלים שעות בשבוע של זמן מסך בפריים טיים. לא ממש אליטה, ישראל עצמו הגדיר אותם- חתולי רחוב1. אסי בוזגלו לא רק שמקבל את השעות האלה, אלא גם מככב כבר שלוש עונות בתכנית המשפחתית ביס. הטלויזיה עמוסה בתכניות ריאליטי שמקפידות ללהק את כל גווני החברה הישראלית: בתכנית הבישול יש לך ערבים, דתיים (לא לייט), פריפריה, תל אביבים, רוסים וטבחים צה"ליים בתכנית אחת. ובאקטואליה: אופירה וברקוביץ'. Say no more. נכון, יש תת יצוג לערבים וחרדים, אבל הבנתי שחרדים לא צופים בטלוויזיה, וזו טלוויזיה מסחרית. למה שתשדר למי שלא צופה בה? המצב הרצוי- מבחינתי ערוצים מסחריים שיעשו מה שבא להם. רוצה לפנות לדתיים? יישר כח. רוצה לשדר לשמאלנים? ברוך הבא. לימנים? בוא. לערבים? תפאדל. רוצה להיות שופר למפלגת השלטון? צפור כאוות נפשך. אני מצפה מהערוץ הממלכתי שיהיה, ובכן, ממלכתי. קצת אליטיסטי, לא מחפש רייטינג, מתון. כאן אני בעד ייצוג לקבוצות אוכלוסיה שונות, אבל כעקרון, לא לפי מפתח. אני לא מצפה שיביאו את השייח ראאד סלאח או הרב קנייבסקי על בסיס קבוע רק משום שהם מייצגים קבוצת אוכלוסיה מסויימת. לעניין בחירת השופטים כבר הבעתי את דעתי בדיונים קודמים. אני נגד בחירת אנשי מקצוע במערכות המדינה מבחוץ. המשטרה תמנה את מפקדי תחנות משטרה, משרד החינוך ימנה מנהלי בתי ספר, משרד הבריאות ימנה מנהלי בתי חולים וכו'. ________________ 1 והשותף שלי אומר- זו לא בושה להיות חתול רחוב, אבל זה גם לא כבוד גדול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראה , אני מבין את המורכבות של ייצוג אוכלוסיות מודרות מהתקשורת כי זה אולי לא מעשי לגייס חרדי לתקשורת שהוא מתעב. אבל כאן שורש הבעיה שהתקשורת מתעלמת ממנה באופן שיטתי במכוון או לא . אנחנו יודעים שכל אייטם שלילי כלפי מאן דהוא מחייב את הכותב לבקש את תגובתו. זה כה מתבקש שאין אפילו צורך להסביר למה יש לתת את זכות התגובה בתקשורת ההמונים בה ניתן לקבל פסקי דין ציבוריים במיידי ואת העונש לדרוש לפני כל ערכאת ערעור. אם כלפי אדם פרטי אתה חייב לתת תגובה ,אז יסביר נא לי הליברל איך הוא מסכים שאפשר לשדר אייטמים בלי סוף - ובייחוד לפני מערכות בחירות - כלפי ציבור שלם המונה מאות אלפים - ואפילו מניין די לי - מבלי לתת לו להגיב ? ואם תטען שאין אפשרות להביא את המייצגים שלו לשידור או שאין לו מייצגים, אז יש לאלתר להפסיק לשדר שידורים שלילים מכל סוג שהוא. ראה את המקרה של רינה מצליח שגידפה בצורה מעוררת בחילה את הציבור החרדי וההגנה הסימלית של דנה וייס היה למראית העין בעוד שהשאר שתקו כי הם פחדו לקבל ממנה מכות . מה זאת החוצפה הזאת לשבת באולפן ולשדר ברישיון למילוני איש הסתה חריפה הגובלת בפלילים נגד אזרחים מבלי לתת להם את הזכות להגיב או לחלופין לדאוג שיהיו בשידור מישהו שיגן עליהם או שלפחות ינסה לסנגר עליהם? מיהו הליברל שיקום ויכחיש כי כלי התקשורת שלנו הם לא כלבי שמירה , הם כלבים רעים שיודעים לנבוח רק על החלשים . ממש כמו כל מערכות האכיפה בישראל שיודעים לשדר עוצמה רק על החלשים. לאור האמור לעיל : אבל הבנתי שחרדים לא צופים בטלוויזיה, וזו טלוויזיה מסחרית. למה שתשדר למי שלא צופה בה? שלא תשדר , אבל שלא תלכלכך מבלי לתת זכות תגובה. לעניין שופטי העליון . זה נקודתי והוא מכוון למקרה הישראלי בו אין חוקה והשופטים מבצעים חקיקה ביודעין או שלא. ולכן יש לבחור אותם בהתאם לשיעורם היחסי באוכלוסיה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שזכות התגובה בגרסתה הטלויזיונית היתה לי לזרא. הייתי מעדיף שנשוא הכתבה היה מגיע לאולפן, מגיב, והצופה היה זוכה שגם התגובה תענה בתגובת נגד. במצב הנוכחי המלה האחרונה נשארת של המגיב, והמגיבים מנצלים אותה להשתלחויות ללא מענה, אותן מקריא הקריין על כרחו. אני מסכים שהחילונים רואים את החרדים כמקשה אחת, ומאשימים, לעתים לא בצדק, את החרדים כולם במעשיהם של פלגים מסויימים. כל זה במסגרת השבטיות בסגנון אוהדי קבוצות הכדורגל שפשתה בחברה הישראלית, שרואה את הקבוצות היריבות כשטן עלי אדמות. אין לי פתרון טוב לטענה שלך. הרי חרדי מפלג אחד יתקשה לענות בשמו של חרדי מפלג אחר. הנכון היה שהכתב לענייני חרדים יהיה בקי בענייניהם, יגלה אמפתיה לכל הפלגים, ימצא את הדובר הנכון לענות, ואם סורב- יענה בשמם. כשיבוא המשיח. במקרה הישראלי, להלן פרטצ'יה, הכנסת משאירה לקונות בחקיקה ולא סוגרת אותן גם כשהשופטים מתחננים. הם מחוייבים להשלים את הפערים בעצמם ומתרגלים לזה. לו היה נחקק חוק יסוד: החקיקה לא היתה בעיה בכלל, אבל מאז 1975 כל הצעות החוק בעניין נדחו ביזמת הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאגדל אהיה חתול רחוב אני אשחק עם כל העכברים בעיר ואוכל מהקונטיינר של מסעדות הדגים כשאגדל אהיה חתול רחוב לא יהיה הומלס אחד שלא יכיר אותי ויתן לי שם כשאגדל אהיה חתול רחוב אמיתי וכל הנרקומנים יחשבו שהם שלי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |