בתשובה לערן בילינסקי, 24/07/00 1:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי הערתך, נראה לי שאתה לא מספיק מעורה במה שמתרחש היום בשטחים. ובכן, כיום מוגשות מאות תלונות כל שבוע ע"י שני הצדדים בכל D.C.O. כל איזור שיש בו אפילו חיכוך מזערי הופך כמעט למלחמת עולם, בה משתתפים פלשתינים מקומיים, מתנחלים, או שפעמים רבות דווקא שוטרים פלשתינאים וכוחות מג"ב. מערת המכפלה היא דווקא דוגמה מצוינת. היכנס נא ל-D.C.O חברון. (תמצא אותו בחטמ"ר יהודה, או לחילופין בשלוחה בעיר עצמה), ושאל כמה אירועים הנוגעים למערת המכפלה היו בשנה, חודש, שבוע אחרון. כמה התערבויות של הרגע האחרון למניעת פיצוץ, וכמה קטנוניות חשדנית עולה מכל התלונות שהוגשו בנידון ע"י שני הצדדים. החיים כיום באיו"ש, בראי הD.C.O, הR.S.C והJ.C.S רק מוכיחים כמה שני הצדדים אינם מסוגלים לחיות כיום באופן חצי-מעורב. זהו מתכון לתקריות דיפלומטיות בלתי פוסקות, ובטח במקום טעון כמו ירושליים, שטעון הרבה יותר מודע שטח אדמה ליד טול כרם או עוד קבר עתיק באזור חברון. לגבי הערתך השניה, אין "מאבק" בין ירדן לפלשזתינאים. ערפאת מוסמך רשמית ובאופן בלתי מסוייג כמנהיג הערבי היחיד בעל זכות על ירושליים. לא מדובר במאבק, אלא בויתור רשמי שאינו משתמע לשני פנים ע"י השילטון הירדני. לגבי שאלתך, לא מדובר בסעיף ש"התפלק" כדבריך, אלא בכוונה שלמה. הרעיון הוא חסות ירדנית (זכור את הסכמי שארם, בנוכחות המלך חוסיין ז"ל) בהתחשב בעברה של ירדן באזור, כגורם נוח לישראל להשתמש בו כדי לבדוק תוקף משפטי של נכסי העבר, לקבוע סדרי העברת בעלות וכו', על מנת שהדברים בהסכם יהיו מעוגנים בחוק הבינ"ל ובזה של כל הנוגעים בדבר. לכן, חייבת להיות מעורבות ירדנית בשיחות, אך לא כזו שתשמש בעלים או ריבון על חלק כלשהו בירושליים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז יש מריבות ב D.C.O. - בשביל זה הוא קיים. כל אותם "כמעט מלחמות עולם" נפתרות בסוף. אני טוען שאלו "חבלי הלידה" של מצב חדש, ובמש השנים, במיוחד באשר יוכרז רשמית על סוף הסכסוך (מה שברק מנסה להוציא בכוח מערפאת) שכיחותם תפחת - ראה דוגמת דרום לבנון (שאגב, אתמול מלאו חודשיים לנסיגה, וגם טרחתי להזכיר זאת לדב אנשלוביץ רואה השחורות במאמר "נסיגת האיוולת"). צריך הרבה סבלנות, אבל אם במשך 500 שנה, מאז הכיבוש התורכי, הצליחו לחיות בירושלים ברגיעה יחסית, בלי פוגרומים רצינים כמעט (סבתא שלי דווקא זוכרת את ארועי 1929 - אבל זה היה מחוץ לחומות), אין סיבה שלא יוכלו לחזור ולגור בשכנות טובה - אם הפרובוקטורים משני הצדדים ירוסנו. אשר לפשתינאים וירדן, אתה יודע למה לא מפרסמים סטטיסטיקות בירדן? כי יותר מ-%70 מהאוכלוסייה היא פלשתינאית ולא ממוצא בדואי. לו יכל היה ערפאת מספח אליו גם את ההמלכה ההאשמית למדינה גדולה מ-(כמעט) H-3 ועד טול-כרם. ירדן ממלאת תפקיד חשוב במניעת רצף מעירק לישראל וזו הסיבה לעזרה הגלויה והסמוייה שסיפקה ישראל לירדן במשך השנים. אמנם גורמים בליגה הערבית הסמיכו את הפלשתינאים להיות בעלי הזכויות על ירושלים, אולם לטענתי, לזה התנגדו רבין וחוסיין ולכן הכניסו את הסעיף הנ"ל להסכם. אשר לפרשנות שלך על חסות ירדנית - לטעמי הוא לא מתיישב עם הניסוח. אם כל העניין הוא חסות ונוכחות בחתימה או עזרה בבדיקת תוקף משפטי, אזי מדוע חשוב להכניס זאת להסכם השלום? אני חושב שזה היה צעד אסטרטגי מבריק של רבין כנגד ערפאת לדיון על הסכם הקבע. אם אפשר לנסח איזשהו "דיאלוג דימיוני" אזי רבין יכל לומר לערפאת משהו בסגנון: "תראה, חתמנו הסכם עם ירדן שהיא זו שאחראית על המקומות הקדושים בירושלים, אם אחתום על מה שאתה מציע אפר את ההסכם הנ"ל" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |