 |
קשה לי לחשוב אפילו על ההשוואה.
אני אוהב את המלך שאול אהבת נפש וכנראה שלא רק אני. נראה שעם ישראל כל כך אהב את שאול בן נר (ויש לכך עדויות ברבים גם בפשוטו של הטקסט) שאפילו כותבי ועורכי התנ"ך, אשר בחלקם היו מתנגדים למוסד המלכות (משל המלך) וברובם חסידי בית דוד (דבה"ימ שמתייחס אך ורק לממלכת יהודה המשנית ואחותה הגדולה והחזקה מופיעה שם רק כצל) לא העלו על דעתם למחוק את זכר שושלת בן נר מן הזכרון הלאומי והסתפקו בגניבת סיפור ילדותו וייחוסו לשמואל הנביא.
פשוטו של מקרא מתיחס לשאול כפראנואיד כפוי טובה והופך את בנו בכורו (שהיה, גם ע"פ עדות המקרא, אהוב ונערץ לא פחות מאביו) לדמות לא אמינה שפשוט משתוקקת למסור את ממלכת ביתו לידי ראש כנופיית שודדים ובוגדים.
נדמה לי שבמקרה זה, צריך לקבל את התזה של בנו של מורה הדור, שאבחן בתנ"ך כתיבה רב-שכבתית. נראה שהכותבים/עורכים מצפים מאנשים במעלתך להבין את הכתוב, לאו דוקא ע"פ המסר בשכבה הנמוכה יותר.
בשולי הדברים, אזכיר גם שבאסכולה של הארכאולוג וחוקר המקרא פרופ' ישראל פינקלשטיין מתיחסים לסיפורי שאול ויהונתן כמיתוסים המאזכרים מציאות היסטורית של ממלכה קטנה על הגבול שבין דרום (ימין) לצפון (שמאל), שבירתה גבע בנימין (בנחלת שבט בנימין). פינקלשטיין וחסידיו מתיחסים לבית בן נר כדמויות שהסיכוי להיותן היסטוריות גדול מזה של דוד ושלמה שאזכורם תאם באופן הכרחי את האג'נדה הפוליטית של אחדות ישראל, של הכותבים מימי יאשיהו מלך יהודה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש