 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש להניח שסעודיה תקבל את ה-F-35 גם ללא הסכמתה של ישראל, כך שהסיכוי לכך קלוש. יחד עם עם זאת לא כדאי לזלזל בהישג הישראלי של נירמול היחסים עם UAE. יש הבדל גדול בין זה לבין ההסכמים עם מצריים וירדן, אבל גם הסכמים אלו תלויים על חוט השערה. ככל שירבו מדינות ערב המקיימות יחסים עם ישראל, כן רב הסיכוי שחלק מהן לפחות יתנו תוכן אזרחי וכלכלי ליחסים החדשים. המצב הזה עשוי לקדם את האפשרות שהשלום הישראלי-ערבי יתקדם לפאזה חדשה מעבר לפאזת השלום הקר. אני שייך לאלו המאמינים שהסכסוך עם הפלשתינאים הוא ליבו של הסכסוך הישראלי-ערבי. היחסים עם העולם הערבי ישארו קשים כל עוד הסכסוך הזה פעיל. יחד עם זאת גם הכיוון ההפוך נכון. כל עוד תמיכת העולם הערבי בפלשתינאים היא מונוליטית, הדחף שלהם לעשות ויתורים לדרך השלום הוא מועט למדי. דומה שהמצב המדיני ביחסי החוץ של ישראל, משקף את מאמרו של הנרי קיסינג'ר: לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. כנראה שלאיום הסיפוח היתה השפעה חיובית על ההסכם עם UAE. הצד השני של המטבע הזה, הוא שיש בישראל ציבור די גדול ובעיקר הגמוני, הסבור שסיפוח מאות אלפי ערבים מקדם באופן כלשהו את מדינת ישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע להעריך, אבל לא הייתי פוסל על הסף את האפשרות ששיקולים אזוריים יגרמו לסעודיה ואולי אפילו לגוש מדינות מפרץ שלם, לחתום על הסכם שלום. הרבה תלוי במדיניות של אירן, ואם המצב שם ימשיך להתערער ייתכן שהיא תפנה לכיוון של החרפת ההתגרות הצבאית בשכנות, גם כי אין לך דבר מלכד יותר מאשר בעיות בטחוניות, וגם כדי שיהיו לה קלפי מיקוח מול הנשיא החדש של ארה"ב. האינטרס המשותף, או נכון יותר להגיד האויב המשותף, של ישראל וסעודיה עשוי להיות גדול מספיק כדי שהן יחתמו על הסכם שלום (למשל, ישראל יכולה להבטיח בחשאי תקיפה של מתקני גרעין באירן, כולל ההשמדה הנדרשת של סוללות נ.מ., בתמורה להסכם כזה ולשימוש במתקנים סעודיים). האם הייתי שם על זה כסף? לא. האם אני חושב שהסיכוי זניח? גם כן לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |