 |
מה שערן אמר. אני מאוד רגיל להתייחסות (גם) אל מוזיקה מסורתית של הודים, הונגרים, אפריקאיים ואינדיאנים כ"מוזיקת עולם" - וכן, גם של אירים.
הייתי אולי מבחין, באמת, בין שני סוגים שונים רדיקלית של "מוזיקת עולם". האחד הוא מוזיקה מסורתית מארצות אלו, שמחוייבת לרוב לקודים נוקשים ועתיקים. השני הוא מוזיקה חדשה שנכתבת על-ידי מלחינים בימינו, המשלבים אלמנטים מהמוזיקה המסורתית עם גישות חדשניות יותר. את זה אפשר לעשות היטב: אנסמבל מזרח-מערב או שביל החלב אצלנו, עומר פארוק טקבילק או ננה ושקונסלוש בגויים. ואפשר לעשות גרוע - כדבריך, אוליבר שאנטי וחברים שרים לדולפינים עם תוף אינדיאני ובאנג מהודו.
מה שמוזר הוא שאת המוזיקה מהסוג הראשון באמת מוזר קצת לקבץ תחת סוג אחד: לכל עם שיש לו מוזיקה מסורתית, המוזיקה הזו שונה משל עמים אחרים, לעתים יותר מאשר בארוק שונה מרוק. ואפשר לומר, כמובן, שהתיוג "מוזיקת עולם" הוא מערבוצנטרי להחריד: עבור אפריקאי שגדל בשבט, מוצארט הוא "מוזיקת עולם" זרה ומוזרה מגרמניה. אבל אם חורגים מהמבט המוזיקלי הטהור לכיוון סוציולוגי יותר, יש בכך הגיון. ראשית, מה לעשות, רובנו נולדנו אל תרבות המערב, ולכן החלוקה כאן היא מסוג של "אנחנו" מול "הם". שנית (ובעצם הדברים קשורים), אפשר להבחין שמרבית האנשים שאוהבים מוזיקה הודית "מבחוץ" (כלומר, לא גדלו עליה) הם גם האנשים שנהנים ממוזיקה ערבית, סלבית, יוונית, אינדיאנית ואפריקאית. מין עניין של אוזן סקרנית ואהבת השונה, כנראה. לכן, יש טעם לדבר על "אוהבי מוזיקת עולם". נדמה לי, עם זאת, שבמסגרת זו המוזיקה הקלטית היא חריג: יש לי תחושה, לא מבוססת בעצם (או שמא אתה דוגמא?), שרבים אוהבים "מבחוץ" מוזיקה קלטית דווקא, ולא במיוחד אוהבים מוזיקת-עולם אחרת. האם זה קשור לכך שהמוזיקה הקלטית נשענת יותר (כך נדמה לי) על אלמנטים של המיינסטרים המוזיקלי המערבי מאשר מוזיקה הודית, אפריקאית או סלאבית?
מכל מקום, אם אני צודק אז יש מקום לקובלנתך, גם אם לא לנימוק: אתה, אולי, באמת אוהב מוזיקה קלטית אבל אינך "אוהב מוזיקת עולם".
חלק מההבחנות הללו מקבלות חיזוק כאשר בוחנים מוזיקת עולם מהסוג השני שציינתי, כזו המבקשת לחדש: רבים מהעוסקים בתחום, חוץ מהכנסת אלמנטים "מערביים" (קלאסיים, או ג'אזיים, או פופיים, או אלקטרוניים) אל תוך המוזיקה המסורתית, נהנים גם לשלב מסורות שונות. כך, למשל, יאיר דלאל מתבסס לרוב על אלמנטים ערביים, אבל אפשר למצוא אצלו גם כלייזמר. או טקבילק שהזכרתי, שמרחב ההשפעות שלו משתרע לפחות על טורקיה, המזה"ת, הקווקז ויוון. אצל מוזיקאים כאלו נראה שאין מנוס מהתיוג "מוזיקת עולם".
נשאלת השאלה, בכל אופן, למה שמנו (אנו חברי מערכת האייל) בכל זאת מוזיקה ערבית כאופציה נפרדת. בתור מי שיזם זאת, הסיבה היא רק שעקב הנסיבות הגאוגרפיות, הפוליטיות, הדמוגרפיות והחברתיות, יש משהו מיוחד ביחס שלנו למוזיקה הערבית. לא חשבתי שהיא תזכה למצביעים רבים, אבל קיוויתי שהיא תמשוך תשומת לב כלשהי. אגב, זה מה שאני הצבעתי. כמובן שהצבעה נכונה יותר שלי היתה "לא יכול להחליט", אבל זו הרי אופציה לפחדנים...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש