בתשובה לשוקי שמאל, 04/09/20 18:10
וקצת בהפוך על הפוך 724916
הלכת רחוק מדי.
אני נטפלתי, בקטנוניות, אני מודה, רק לביטוי 'זעקה אילמת'.
דוקא לגבי הביצוע כולו, בפעם הראשונה ששמעתיו הוא היה מצמרר ממש, לא יכולתי שלא לחזור עליו פעמיים ושלוש.

בדיעבד, הוא כל כך חסר פילטרים שזה קצת מרתיע, אבל בהחלט ביצוע ראוי.
אם תשים לב, אני העליתי את טיעון הרחמים העצמיים שתומך בגרסה הגיאוגרפית ולא רק הרומנטית, דוקא מתוך ההנחה שזה מקטין את מידת הרחמים העצמיים, ושהפרשנות הרומנטית גרידא גורמת להם לעלות על גדותיהם.
וקצת בהפוך על הפוך 724922
אני לא חושב שהלכתי רחוק מדי.
אתה יכול לשם השוואה לשמוע את הביצוע של ברי סחרוף מערב "שרים לאה גולדברג". רוקנרול פאר אקסלנס, אבל לא הרבה מעבר. צביעת השיר בגון של הרוקנרול, אינה נותנת לשיר דבר. הרוקנרול הוא כאן המסר והשיר הפך למדיום (לא מוצלח במיוחד, חייבים להודות). זהו בידור לחובבי הז'אנר, אך לא אמנות.
ככל שמתעמקים במילות השיר, מבינים שההתקפה של זך ומירון לא היתה חסרת בסיס. המטאפורה היא מרכזית בשיר מכורה שלי. כאשר המטאפורה גבוהה ומלאכותית מדי, מתרחקת יותר מדי מן הנושא האמיתי, היא פשוט מזמינה פרשנויות מופרכות, דוגמת הפרשנות הגאוגרפית. בשיר הנפתח במילים "מכורה שלי", מדוע שאדם לא יעלה בדעתו שמדובר פה על ליטא, מולדתה של גולדברג? בכל זאת, לדעתי זו עדיין פרשנות מופרכת. גולדברג לא כתבה שירה לאומית על ישראל, מדוע שתכתוב על ליטא? גולדברג כתבה הרבה על ליטא, אך "רק אחת בעולם את שבחך אמרה"? ממש לא. לא אחת ולא שבחך.
אריאל הירשפלד ובעקבותיו ירדן מצמצמים את השיר לקינה על חייה הרומנטיים הדלים של המשוררת. אין ספק שזהו גרעין האמת של השיר. אין ספק שגולדברג השתמשה במטאפורה הזו גם במקומות אחרים. השורה "בנייך בנותייך חתן כלה", כבר אינה מטאפורה מלאכותית ומופרזת, אלא טבעית ומן החיים, בהם חיי נישואין הם מימוש של אהבה רומנטית.
ועדיין אני חושב שזה צמצום של שירת גולדברג. כי שוב השורה האניגמטית "רק אחת בעולם" הופכת לפריט טריביה קטנוני. האם המשוררת אומרת את שבחה עצמה או שיש כאן רמז לאמה או לחברה ששמה לא מצויין? בכל מקרה קטן מאד. מירון נטפל במיוחד למילות הסיום "דלותך הזוהרת". שיר המספר על דלות החומר מופז בזוהר קטשי של רומנטיקה נוסטלגיה ופאתטיות.
דומה עליי שהפירוש המרחיב את נושא השיר מחיי האהבה של גולדברג לכלל עברה, אותה ארץ בלתי נודעת (לאחרים) השוכנת בנפשו של אדם, היא הפרשנות המספקת ביותר. אין זה זוהר פאתטי ומזוייף אלא זוהרם האותנטי של הגעגועים להורים, לידידים, לאהובים ובכלל לתבנית נוף הולדתו של אדם. את הפרשנות הזאת שרתה באופן יוצא מן הכלל, הפרשנות של חוה אלברשטיין. הפרגוד ממאחוריו הוסתרה קינתה של המשוררת על חיי הסגריר, הגשמים והאין סערות של אהבתה, הפך למסר ופואטיקה בפני עצמה. אחדות של צורה ותוכן, בה הפראזה המוזיקלית ללא מילים שנוספה מובילה את השיר בין בתיו לשורות החוזרות ואל שדות גולדברג המוזהבים של הרומנטיקה והפולק ונועלת אותו באקט של שיבה להתחלה.
ושימו לב, עד כמה הפראזה הזו כובלת את כל הגרסאות האחרות המתיחסות אליה בדרך כזו או אחרת.
דוקא גרסתה של רות דולורס היא בבחינת חזרה לפרשנות המצמצמת. הפרגוד נקרע לגזרים והקינה מוצגת עירומה וחשופה. הפראזה מסולקת לגמרי ומוחלפת בנגינת קונטרהבס מתכתית. ואז בשניות הנעילה, הפראזה מופיעה בדמות זעקה ללא מילים. לענ"ד, פשוט עיבוד גאוני שבו הרוק הוא המדיום והכאב הוא המסר.
וקצת בהפוך על הפוך 724923
אין לי שום תלונות לפרשנות שלך. ה'הלכת רחוק מדי' רק רמז שבפרשנות שייחסת לי לגבי השיר כיוונת למקום לא נכון.
באמת לא עניין מאד עקרוני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים