בתשובה לארז לנדוור, 05/09/20 8:33
פנחס 724995
אתה מייחס לגרמנים שיתוק ראשוני שמקורו בתדהמה, והתפרצות זעם בתזמון מאוחר (פלורסנט, היינו קוראים לזה פעם, לפני טכנולוגיית התאורה העכשווית).
אני טוענת שהתדהמה לא משחקת כאן תפקיד בכלל, אלא קיומה של ההנחה שהאחרים רואים אותך וקוראים את שפת גופך, והעדרו של הרעיון, שניתן להשיג את רצונך בבקשה מנומסת.
ומה שקורה אחר כך הוא לא התפרצות זעם מאוחרת, אלא הנאה גדולה מתחושת הצדק שכרוכה בהתקרבנות.

מפריע לי שהנחת היסוד שלך שהתרבות הגרמנית היא "נכונה" בעוד שזאת הישראלית "עקומה". מפרספקטיבה אקדמית זו הנחה שגוייה.‏1

1 אבל אני מודה ומתוודה, כשמדובר במגפת הקורונה, עדיף להיות בסביבת גרמנים מאשר ישראלים בגלל הרגלי הריחוק הפיזי והנטיה הכללית לשמור על הכללים.
פנחס 724996
__________
... ושאר אומות העולם בהן שיש בהן שמץ צייתנות לסמכות. סטארט אפ ניישן בתחת שלי.
פנחס 725007
ניכנס שם, כולנו?
פנחס 725008
הממשלה כבר הפשילה לנו את המכנסיים וכופפה אותנו קדימה. תזדרז לפני שלא יהיה מקום.
פנחס 725018
ולדעתך מי שגדל באווירה שונה יידע להסתגל באופן מיידי לתנאים אחרים שדורסים אותם? זאת הנקודה העיוורת שלך ובגללה את מחליפה תוצאה בסיבה. ה"התענגות" על תחושת הצדק היא פיצוי על חוסר האונים ולא הסיבה לחוסר התגובה.

סטייה או חריגה מכללים ועקרונות היא עדיין בגדר נורמה. זלזול והתעלמות כלליים מהם היא לא עוד ואריאנטיות תרבותית, היא מוטציה תרבותית הקיימת כתוצאה מגורמים רבים.
פנחס 725066
הם צריכים להסתגל באופן מיידי ל"תנאים שדורסים אותם"? כי אין סיכוי שהם מכירים את זה מהבית? הפתיל כאן התחיל מזה שיהונתן תיאר חבורות גדולות ורועשות של גרמנים שהפריעו למטיילים האחרים בשמורות טבע. אני תיארתי חבורה של גרמנים שהדיירים אחרים התלוננו על השתלטותם על המטבח. רוצה עוד אנקדוטה? חבורה של גרמניות צעירות שהגיעו לחדר משותף בהוסטל ופשוט העיפו את החפצים של אחת הדיירות מהמיטה שהן חפצו. אחר כך הגיעו לחדר בשעה מאוחרת והדליקו את האור כשהן מפריעות לכל אלו שכבר ישנו. לא חסרים גרמנים "דורסניים" לפי הגדרתך.

ומעבר לכך, התקרבנות היא לא פיצוי בריא על חוסר אונים. אפשר להגדיר אותה יותר כ:"חפצון עצמי. [...] אדם מחפצן את עצמו כדי לשים את עצמו בעולם. התוקפן הופך את השוט לחלק מהותי ממנו, והקורבן הופך את הצלקת לחלק מהותי ממנו, וכך שניהם מצמצמים את עצמם לכדי אובייקטים שפועלים או נפעלים. הקרבן מכחיש את הכוח לבחור ואת היותו תוקפן בנסיבות אחרות, והתוקפן מכחיש את תחושת חוסר האונים הכרוכה בתלות בכוח, את ההזדהות הבלתי נמנעת עם הכאב של האחר, ואת המחיר שהאלימות גובה ממנו כי היא תמיד חרב פיפיות." (מקור)

ולעזזל, אנחנו לא מדברים על מעשה אלימות. אנחנו מדברים על חוסר התחשבות קל שיכול היה להפתר בתקשורת פשוטה. כזו שצריכה להיות מובנת מאליה לכל מי שמסתובב מחוץ לארצו.

הנקודה העיוורת לא אצלי. אתה זה שלא מבין את התוקפנות הגרמנית. אז במיוחד בשבילך, הנה הדגמה של שני זכרי אלפא באמנות הקרב הפאסיבי אגרסיבי (יש תרגום מוצלח באנגלית, צריך רק להפעיל אותו בSUBTITLES).

ולסיום, סטייה, חריגה ומוטציה תרבותית הם מושגים ששייכים לתקופות חשוכות, מקומם לא יימצא באתנולוגיה בת זמננו.
פנחס 725070
''אנחנו לא מדברים על מעשה אלימות. אנחנו מדברים על חוסר התחשבות קל שיכול היה להפתר בתקשורת פשוטה. כזו שצריכה להיות מובנת מאליה לכל מי שמסתובב מחוץ לארצו.'' אז זהו, שלא. מטבע הדברים כל אחד מביא את אופיו, גישתו והמנטליות ממנה הוא בא לכל מקום שילך. התנגשות בין גישות לא תמיד מביאה לתגובה הולמת בזמן ובמקום ובהחלט יכולה להביא לשיתוק וחוסר אונים כשצד שקט ומנומס נפגע מצד תוקפני ודורסני (לא באלימות אבל כן בצורה של חוסר התחשבות וחוסר רגישות כמו המקרה שתיארת). ברור שגם גרמנים יכולים להיות תוקפנים, שתלטנים וחסרי התחשבות וברור שהישראלים במקרה שתיארת עשו מה שעשו לא מתוך רוע אלא מחוסר הבנה ושטכנית היה פשוט לבקש מהם לשחרר מרחב אבל ההתייחסות שלך היא חוסר התחשבות בפערים המנטליים והאשמת הקורבן וזה לא דבר נכון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים