 |
טוב, זו מחלוקת ישנה שיש איתך. בכל הנוגע לאלו שמתחת לגיל 60, אתה קצת מחרה מחזיק אחרי פרופ' לס. לס הרבה פעמים אומר דברים נכונים שהתקשורת שמחה לדחוף קדימה כל מיני השתמעויות קונספירטיביות שלהן. העובדה שהתחלואה הקשה והתמותה מתרכזים בגילאים הגבוהים היא נכונה. מכאן לחשוב שמצב בו הקורונה מתייצבת כטפיל קבוע של האנושות (כמו השפעת) הוא מצב בסדר, זה לא נכון.
אני נוטה לחשוב שזה מה שכנראה יקרה. אבל זה יקרה בגלל מחדלים שלנו כבני אדם ולא מפני שזה מצב "לא נורא".
מעבר לשלב הראשון של מניעת הצפה של בתי החולים, ישנו השלב השני של החיסון ההמוני שאמור ליצור בצורה מלאכותית חיסון עדר. בעקבות כך אנו מקוים לירידה דרסטית של מקדם ההפצה והכחדת הוירוס. בשלב זה, נדמה לי שכל האינדיקציות הן, שחיסון עדר טבעי לא יביא להיעלמות הוירוס.
הקורונה אינה שפעת, גם בקרב הלא-קשישים. מראשית הקורונה בארה"ב, אנו יודעים ש-20% מן התחלואה הקשה היא מתחת לגיל 55 (האחוז משתנה לפי הגאוגרפיה והדמוגרפיה). נכון שמדובר בד"כ בקבוצות סיכון של אנשים עם בריאות לקויה מלכתחילה. אבל אתה שוכח שאנשים כל הזמן חולים ובריאותם מדרדרת, שלא לדבר על כך שהם מזדקנים.
מצב שיווי המשקל ללא חיסונים, אינו העלמות של הנגיף, אלא היווצרות דו-קיום בין האנושות לבין מגוון מוטציות משתנה של הוירוס, כאשר בני אדם חולים ומחלימים מהם. שיווי משקל כזה ידרוש חיסון קבוע של קבוצות סיכון שגודלן עשוי להשתנות עם הזמן. הפירוש של המצב הזה הוא חד משמעי: הידרדרות מצב הבריאות הכללי של האנושות.
יש לך כאן מצב פרקטלי של גורל האנושות: מחדליה וחוסר האחריות של האנושות מתבטאים בתמונה הגדולה של אבדן השליטה בהתחממות הגלובלית, כמו בפרט הקטן מתוך התמונה של המאבק בוירוס אחד. להבדיל מן התמונה הגדולה, בקטן של הקורונה, דרך הזהב ברורה: בידוד חברתי שירסן את התפשטות הנגיף עד שחיסון המוני ישמיד אותו.
בנקודה הספציפית הזו, אין שום סיבה לעשות לאנושות הנחות. אם היא אינה מסוגלת לעמוד במשימה הזו, אין שום תוחלת לעתיד הציביליזציה שלנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש