בתשובה ליובל רבינוביץ, 29/07/00 4:08
שלום ומנהל תקין 7334
בעבר התחלקה הכנסת לגוש ימני ולגוש שמאלי, שפעלו בעיקר על פי השקפת עולמם ועמדותיהם. היו לעתים רחוקות מקרים של קניית קולות ע"י מתן שוחד פוליטי, אבל זו לא היתה הנורמה שכן החלוקה האידיאולוגית היתה ברורה.

כיום יש בכנסת גוש ימני קטן, גוש שמאלני קטן, וגוש שלישי גדול יחסית שעמדותיו בנושאים המדיניים אינן מוגדרות מראש, והוא מייצג סקטורים ורטיקאליים בציבור. משקלו הרב של הגוש המתנדנד הזה מכתיב את הצורך במתן שוחד לחברים בו כפי שתואר לעיל כדי לגבות כל צעד של כל ממשלה. אין לזה שום קשר עם קידום תהליך השלום דווקא. המבנה הנוכחי של הפרלמנט פשוט מכתיב את השחיתות כעקרון מובנה בדרך ניהול המדינה, ולא מדובר פה במשהו שיש לשמאל (או לימין) בלעדיות עליו.

לגבי קביעתך שעד היום מתן שוחד לא עזר, מה היה לדעתך קורה להסכמי אוסלו אלמלא היה החשמלאי אלכס גולדפארב מצומת מקבל בשעתו מכונית טויוטה חדשה? בסופו של דבר מה שנשאר בדפי ההיסטוריה הוא ההסכם ההיסטורי שנחתם באוסלו ולא הטויוטה - לא, זה לא היה מיצובישי - של אלכס. על השאלה לשם מה לנו לחיות כאן במצב של דרדור ההיגיינה הציבורית התשובה היחידה שיש לי היא שזה כבר קרה, מצב המדינה בתחום הזה חמור מתמיד ורק ממשיך להדרדר, והפלא ופלא - רובנו עדיין כאן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים