 |
זה מובן מאליו שהציונות לא מצליחה לשמר או ליצר סולידריות. השאלה למה. התשובה, לדעתי, היא שזאת אשמת הגירסה הספציפית שבחרנו לאמץ של הציונות שהיא לא היתה בכלל כוונת המשורר של לבנות פה עם ככל העמים והוא עם ישראל (אם נתיחס להרצל, למשל, כאל המשורר).
דאגנו להפריד כל הזמן את האנחנו מההם ולהחליט מראש איך צריך להראות, לחשוב ולהיות הציוני האמיתי. עזוב גויים שלא מתאימים להיות ציונים אלא רק מקסימום אורחים במדינה בה הם אזרחים, אבל אפילו יהודים תמיד דאגו לקטלג פה טוב טוב למי ציוני ומי לא. מי שלא בדיוק כמונו, נתן לו להיות אזרח במדינתנו שלנו (ולא שלו) כי אנחנו ציונים טהורי נפש (ושיגיד לנו יפה תודה שאנחנו מרשים לו להשאר פה). זה לא פלא גדול שעוד ועוד אנשים נושרים מהרעיון הציוני מימין, משמאל, מלמעלה ומלמטה. זה גם לא מפתיע שיש קבוצות (הולכות וגדלות) של כאלה שאף פעם בכלל לא חשבו על הכיוון של להצטרף אל המפעל הזה. מה להם ולמפעל הזה שיש לו אוסף של מבחני כניסה כמו טוהר דם, שושלת, שיכות אתנית ואפילו אוסף של טקסים, מנהגים ומבחנים *דתיים* שחייבים לעבור כדי להצטרף למועדון.
בנינו פה בטעות (או בכוונה) שטעטל בקנה מידה יותר גדול משהיינו רגילים בגולה, במקום לבנות פה מדינה מודרנית עם לאום פתוח שיכול לצרף מגוון של אוכלוסיות לחיים תחת אותו הדגל ואז בוכים ומופתעים כל פעם מחדש שזה לא סקלבילי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש