 |
|
 |
||
|
||||
 |
ש: יש לך פייסבוק? ת: לא. ש: יש לך טוויטר? ת: לא. ש: יש לך אינסטגרם? ת: לא. ש: יש לך טיקטוק? ת: לא. ש: אז מה יש לך? ת: חיים. (במקרה שלי יש לי Linked In, ופה זה נגמר) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
Same here.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני מפרש לא נכון את הטון שלכם כאן, אבל הרושם שאני מקבל הוא שאתם חשים שמדובר בהישג, או בבחירה ערכית. האמנם כך? כי אני חושד שמדובר בעיקר בסימפטום לזקנה נרגנת ואיבוד רלוונטיות. כלומר, זו סיבה למבוכה - לא לגאווה. וזה המקום להבהירי שגם אני באותה סירה, ואין לי אין נוכחות ברשתות החברתיות הנ"ל1. הרי בדיעבד ברור ש-"הדבר הנכון"2 בעבר - כשאקשן התרחש ב-bbs-ים, וב-usenet וב-irc (ואולי אפילו בפייסבוק בתחילת דרכה) - היה להיות שם. אז היום3 כנראה ש-"הדבר הנכון" הוא להיות בטוויצ' ובקלאב-האוס, לא? 1 אני כן מבזבז זמן ב-redit לפעמים. 2 צריך להסביר? 3 אני מן הסתם לא מעודכן, אז כנראה שהדוגמאות בהמשך הן כבר אנכרוניסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לצורך הפרוטוקול אומר שכאשר כתבתי שאיני משתמש ברשתות חברתיות דובר באינפורמציה בלבד, ובשום פנים ואופן לא התכוונתי להתגאות בכך או ללעוג למישהו אחר. אני מניח שלו הייתי צעיר יותר הייתי מגיע לשם גם כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מישהו לא צעיר ולא זקן, שהשתמש המון ברשתות חברתיות, אבל עבר תהליך גמילה עד סגירת כל החשבונות, אתה לא מפסיד שום דבר בעל ערך. אין מה ללעוג למי שמשתמש, אבל אני אכן מאמין שהמודל העסקי של פייסבוק וטוויטר הופך את כולנו1 לחברה חולה ומטומטמת יותר כקולקטיב. אם צוקרברג יסגור מחר בבוקר את הבסטה ויסגור את השירות, נשאר עם עולם קצת יותר טוב. __________ 1 כולל את אלה שלא משתמשים ברשתות החברתיות. הטמטום שהרשתות הללו מיצרות זולג גם אל מחוץ לעולם הוירטואלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא הפוכה: מה הערך שהרשתות הללו מייצרות עבורנו? עד כה לא הצלחתי למצוא ולו יתרון בודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקשורת יעילה יותר בין אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יותר יעיל בפייסבוק כתקשורת בין אנשים לעומת לטלפון, סמס, ווטסאפ או טלגרם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני השינויים המהותיים (לדעתי): # היכולת לדווח למספר רב של אנשים את מה שחדש, בבת אחת ובו-זמנית. # תקשורת ב Pull ולא ב Push - הנמען פונה בעצמו לרשת החברתית שלך, ולא שאתה פונה אליו. זוכר מה קרה עם אותו אב/אם טרי/ה במשרד? או מישהו בדיוק חזר מטיול במקום אקזוטי? היה מגיע אליך בהפסקת הצהריים ומראה לך את כל מיליון התמונות שצילם. היום כולם מעלים לרשת החברתית שלהם ומי שמתעניין - צורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלפון, סמס, וואטסאפ... כל אלה הם תקשורת בין פרט לפרט או בין פרטים של קבוצה מאוד מסוימת של אנשים. רשתות חברתיות כמו טוויטר ופייסבוק זאת חיה אחרת לחלוטין. גרף מטורף בגודלו של צמתי אנשים והקשרים/קשתות/יחסים ביניהם. לתקושרת שם יש פוטנציאל של מלפרסם משהו (לתקשר משהו) אל כל קבוצת החברים שלך בבת אחת ועד (בגלל אפקט הויראליות) לתקשר את הדבר הזה לחברים שלך, לחברים של החברים שלך, לחברים של החברים של חברים שלך... ובסוף שגם קוין בייקון ידע מה היה לך להגיד היום בארוחת הבוקר. זאת ״תקשורת יותר יעילה״ בין אנשים במובן שבעצם לכל שנוזל עם מקלדת היום יש את הפוטנציאל של ״תיקשור״ שרק לפני כמה שנים היה שמור רק בידיים של אמצעי תקשורת מסורתיים / תקשורת המונים / חברות ענק. עסקים יכולים ליצור קשר ישיר עם הלקוחות/מעריצים שלהם, אומנים יכולים לפרסם ביתר קלות וישירות לקהל המעריצים שלהם וקבוצות (שיכולות למנות אפילו מאות אלפי או מליוני בני אדם) בנושאים מאוד ספציפיים יכולות לטרגט את הקהל שלהם באינפורמציה (או דיסאינפורמציה) מאוד ספציפית. אני לא חושב שיש ויכוח לגבי היעילות של הדבר הזה או לגבי זה שהמדיה החדשה שונה מאוד מהמדיה הישנה. נאהב את זה או לא נאהב את זה - צריך להודות שצוקרברג די שינה את העולם עם האתר המפגר שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מודים בעובדות (לפחות לגבי). לגבי פייסבוק ספציפית, אצלי עומדת מאחורי זה גם נטייה לשמירה על פרטיות מעל הממוצע. ברור לי שלכל בחירה כזו יש גם הפסדים ולא רק רווחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלפי פייסבוק ספציפית - גם הפלטפורמה וגם החברה - אני חש סלידה אקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי השיקולים דומים. לכן אני לא נמנע מרשתות חברתיות אלא מרשתות חברתיות לא מבוזרות. למרות שרמת הפעילות הנוכחית ברשתות חברתיות מבוזרות היא לא גבוהה במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי ברור שזו בחירה רגשית, או ליתר דיוק ברירת-מחדל (אם כי את פרופיל הלינקדאין שלי סגרתי אקטיבית), אבל אני חושב שיש הצדקת-מה לראות בהיעדר חשבון (לפחות פייסבוק וטוויטר) ערכיות חיובית. פייסבוק קורץ לי לעתים קרובות, כי אני מאוד מחובר לכל מיני עסקים קטנים ומיקרו-אמנים, שכל נוכחותם בפייסבוק ואני יכול לנחש מה אני מפסיד מזה שאני לא שם. זה עדיין לא הספיק כדי להתגבר על הרתיעה שלי. היתה תקופה, לפני שנתיים בערך, שחשבתי שאני צריך להיות שם ואוטוטו אעשה זאת, אבל בינתיים הגיעה ידיעה יותר מוצקה על הנזקים שבאותן רשתות, לחברה כולה, והיום אני יותר רחוק מלפתוח חשבון. או שגם זה רציונליזציה לברירת המחדל הרגשית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |