בתשובה לידידיה, 11/04/21 0:37
רל״ב 735593
לגבי בן גוריון, נדמה לי שהשאלה המשפטית היא לא רק כמה התערב, אלא גם מה יכול היה לתת בתמורה לבעלי העיתון (למשל, יותר מודעות מטעם חברות ממשלתיות), והאם תמורה כספית או בשווה-כסף עמדה בכלל על הפרק.

לגבי התהדקות האכיפה בתחום השחיתות השלטונית, אני יכול רק להצביע על מדד תפיסת השחיתות [ויקיפדיה], שבו ישראל ירדה מהמקום ה- 14 בשנת 1996 למקום ה- 35 השנה, כלומר ישראל נתפסת כיותר מושחתת מאשר פעם.
מצד אחד, קשה לדעת אם תפיסת השחיתות מושפעת יותר מרמת השחיתות בפועל, או מרמת העיסוק בה בתקשורת.
מצד שני, יש גם אינדיקציות אובייקטיביות. למשל, העליה המתמשכת ברמת העושר שצוברים ראשי ממשלה.
רל״ב 735599
נראה לי שמקורות העושר הידוע של נתניהו, למשל, הם ידועים וברורים גם הם. רק חלק קטן ממנו נקשר להאשמות בשחיתות, וגם לגביו נתניהו איננו נאשם.
רל״ב 735600
16 מיליון שקל על חברת הספנות של בן הדוד הם לא חלק קטן.
רל״ב 735603
נכון. ב־1997 (?) עדיין לא היה לו כסף לשלם לעמדי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים