בתשובה לGod eat God, 20/06/02 15:08
עוד לפני השריקה כרטיס צהוב לראסל 73773
בהתייחסותך למאפיינים שנתתי להחלטה מוסרית, שהיו להזכירך בהירות מושגית, השגת כל המידע הרלוונטי, רציונליות, הגינות, שיקול דעת, והיצמדות לעקרון מוסרי תקף, טענת שראסל נתן דרך פשוטה וברורה יותר, ואולי פחות שרירותית, לברר מהי החלטה מוסרית. אבל מה עשה ראסל בציטוט שהבאת ("איך מחשבים כמה מעשה הוא 'טוב'? בודקים כמה התוצאה המקוּוה 'טובה' ומכפילים בהסתברות שהמעשה יביא לתוצאה הנ"ל.")? הוא פשוט הביא מקרה פרטי לעקרון מוסרי (תועלתני), ולא נתן שום מאפיין כללי לדרך בה יש להתמודד בפועל מול דילמות מוסריות. מבחן התוצאה שלו ממש לא עוזר להבין איך לקבל החלטה מסוימת באופן נכון יותר מסתם הטלת מטבע.

----------------------

עכשיו לעניין הקריטריונים של תפיסה מוסרית:

ראשית, ב"תפיסה מוסרית" הכוונה למכלול העקרונות המוסריים שבהם מחזיק סוכן מוסרי (=אדם) מסוים. כאשר האדם הזה עומד בפני החלטה נקודתית והוא מעוניין "לעשות את הדבר הנכון", התפיסה המוסרית שלו אמורה לכוון אותו להחלטה הנכונה לשיטתו. לא מספיק שתהיה לו "מטרה", כי מהרהורים במטרה לא בהכרח ברור מה הדרך הטובה ביותר להגיע אליה. העקרונות המוסריים שמרכיבים את התפיסה הם הכלים המאפשרים לנתח את ההחלטה ולהגיע לתשובה המוסרית ביותר. לא נראה לך השימוש במלה מוסר? תחליף את זה ב"אתיקה", מצידי, אם יותר נכון בעיניך לקרוא לזה ככה.

1. טענתך ש"אין דבר כזה, [חוסר] עקביות", מפגינה הסתכלות תיאורטית-אקדמית המנותקת מהדרך בה הדברים עובדים בעולם האמיתי. מאד נוח להסתכל על הכל מלמעלה ולטעון שאם כל מעשיו של אדם מכוונים למטרה מסוימת, הרי שהם חייבים להיות עקביים. במציאות, אנחנו תקועים עמוק למטה עם הבעיות ועם השאלות, ולא תמיד יודעים בכלל מהי אותה "מטרה" אוטופית שאתה טוען שהיא בראש מעיינינו. לכן יש צורך בקריטריונים על מנת לברר אילו עקרונות עלינו לאמץ וממה להתעלם, ועקביות היא קריטריון כזה.

2. טענתך שאין הבדל בין תפיסת מוסר אחת לאחרת מבחינת הכלליות, שכן בכל תפיסה שלא תהיה יש תמיד משמעות לכל האלמנטים ביקום, מראה שאולי לא הבנת למה הכוונה. הבעיה בתורת הגרב היא לא שהיא מתעלמת מאלמנטים מסוימים ביקום, אלא שהיא לא עוזרת לאותו קבצן לפתור בעיות אמיתיות שלא יהיו קשורות בהכרח לגרב שלו. כשיעמוד בפני דילמות שבהן הגרב שלו אינה מעורבת, הוא לא יקבל מהתפיסה המוסרית שלו שום הכוונה כיצד לנהוג ויפעל באופן שרירותי. המטרה, כזכור לך, היתה להגדיר עקרונות שעוזרים לקבל החלטה באופן מוסרי ולא שיטות להגריל תשובה לכל שאלה.

3. כתבת "הדייקנות היא פועל יוצא של ההגדרה." איזו הגדרה? הבעיה עם תפיסת מוסר לא מדויקת היא שהיא שוב, לא פרקטית במיוחד. זה שאנחנו רוצים, נניח, לעשות את הדבר הטוב ביותר לטובת האנושות, לא אומר לנו האם עלינו לתת שקל לקבצן שעומד בפינת הרחוב. זה טוב לאנושות? זה רע לאנושות? מהעקרון העמום שאומר שצריך "לעשות טוב לאנושות" לא מקבלים תשובה שאפשר להשתמש בה בפועל, כי הוא יותר מדי מעורפל.

מובן שתפיסת מוסר חזקה חייבת לאזן בין שני העקרונות הללו באופן נכון, שכן הכלליות באה על חשבון הדייקנות, וההפך.

4. אין בשום רגע מדידה של עקרון מוסרי שלנו מול עקרון מוסרי של מישהו אחר, אלא נסיון להתמודד עם עקרון מוסרי חדש ולראות עד כמה הוא מתאים לנו. כאמור, חייבת להיות התאמה בין העקרון הזה לבין שלל האינטואיציות, האמונות והעקרונות האחרים שכבר אימצנו בעבר.

בקיצור, אסור בשום אופן לזנוח את מושג התפיסה המוסרית, אבל אם זה גורם לך בעיה באופן אישי, מצידי אפשר להחליפו ב"כללי אתיקה" מכאן והלאה.

--------------------------

לסיכום, אני טוען שאפשר גם אפשר להוכיח שתפיסת מוסר מסוימת, כזאת שעקרונותיה עונים על הקריטריונים שהצגתי, עדיפה על אחת שעקרונותיה לא עונים עליהם באותה מידה. אתה מניח שההבדל היחיד בין שתי תפיסות מוסר נעוץ בהבדל בין האינטואיציות של בעליהן, ואני לעומת זאת טוען שיש סדרה שלמה של קריטריונים *אובייקטיביים* שלאורם ניתן לבדוק תפיסת מוסר מסוימת ולגלות מה היא שווה. מי שיש לו בעיה עם זה, שיסביר לי מה רע בקריטריונים האלה ולא למה הם מיותרים. בעיני הם מסוגלים לתת במקרים רבים תשובה אמפירית לשאלה האם תפיסת מוסר מסוימת היא חזקה, בינונית, חלשה, או סתם מגוחכת.

יש, כמובן, גם מקרים שבהם זה לא יעבוד. אם נבדוק שתי תפיסות מוסר מול כל הקריטריונים בכנות ובאמינות, ונגלה שהן עומדות בדיוק באותה מידה בכל הקריטריונים של עקביות, כלליות, דייקנות וכו', ושההבדל ביניהן מתמצה אך ורק בכך שהראשונה מתאימה יותר לאינטואיציות ולאמונות שלנו והשניה מתאימה יותר לאינטואיציות של אדם אחר, אולי לא נוכל לקבוע מי משנינו מוסרי יותר, אבל לפחות נדע בדיוק איזה סוג של אדם עומד מולנו.

אני אשמח, כמובן, להפסיק עם בירבורי הפרשנים ולצאת כבר לכר הדשא. יציג נא אחד מההומניסטים הגדולים של הדיון הזה את תפיסת המוסר שלו המתירה, למשל, גרימת סבל והריגת בעלי-חיים רק משום שזה מביא תועלת לאדם. אני אציג מולו את התפיסה שאוסרת זאת, ונבדוק ביחד (תוך שימוש בכללים האלה, אלא אם מישהו חושב שמשהו רע בהם כשלעצמם) מה עומד מאחורי כל אחת מהתפיסות. התנאים להצלחת התהליך הזה הם כנות משני הצדדים, הגינות, ונכונות לנתח לעומק את הדרך בה הגיע כל צד למסקנות אליהן הגיע.
השופט *&%$! ראסל במגרש! 74292
המתודה של ראסל איננה מוגבלת כמובן לעקרון מוסרי ספציפי (תועלתנות). מרגע שיש לך מוסר (קרי, מטרה), נשאלת השאלה (האובייקטיבית, פסוקית) *מהי הדרך הטובה ביותר להשיג אותו*. שאלה זו כבר חורגת מהשאלה המוסרית (הסובייקטיבית, טלאולוגית); היא אינה שייכת לרשות היחיד אלא לרשות הכלל: גם אני יכול להבין, ע"י היסק-ראסל, כיצד יש להשיג, ככל שניתן, את המוסר (המטרה) הפשיסטית. כמי שמשתמש בהיסק-ראסל יום-יום, אינני מבין את הבעייתיות של השימוש בה, לדעתך. ברור, שהיא יעילה יותר מהטלת מטבע!

----------------------

אינני רואה את הקושי שבהבנת הדרך הטובה להגיע למטרה. אני עושה זאת כל יום, ולא צריך הגדרה מעורפלת כגון "תפיסה מוסרית". ולמה מעורפלת? כי לא ברור אם "תפיסה מוסרית" הינה טלאולוגית או פסוקית. אם היא טלאולוגית, לא ניתן *להסיק* ממנה דבר. אם היא פסוקית, הרי שהיא איננה כוללת את המוסר עצמו, אלא מהווה רק מתודה להבנת "מה הדרך הטובה ביותר להגיע למטרה כלשהיא". במה היא עולה על האלגוריתם הפשוט והגנרי של ראסל?!

1. אני מוחמא מקטלוג ראייתי כתיאורטית-אקדמית, אבל מוחה על הגדרתה כ "מנותקת". כתבתי פעם [אצלי, המושג הפילוסופי הוא מהות מציאותית. אני זוכר שבתור ילד התווכחתי עם דוד שלי; הוא אמר פעם: "כן, זה נכון *בתיאוריה*, אבל *בפועל*, זה אחרת". אני התפרצתי ואמרתי: "אין דבר כזה. אם זה לא נכון בפועל, הרי ברור שזה לא נכון גם בתיאוריה. אולי פשוט לא שמנו לב לשגיאה בתיאוריה, או, אם התיאוריה נכונה-לוגית, הרי שיש טעות במדידה/מכשירים שלנו"], כי לא ייתכן פער בין תיאוריה נכונה למציאות.
אתה מבין? זה כמו לטעון שהוכחה לוגית חייבת להיות עקבית. זו טאוטולוגיה, כיוון שמה שאינו עקבי (כלומר, מכיל סתירה פנימית) ממילא שגוי. באותה מידה יכולת לומר ש "תפיסה מוסרית" אסור לה שתהיה שגויה...
אבל לא זו הנקודה החשובה. *במוסר*, שהוא טלאולוגי, ולכן אינו פסוקי, *אין בכלל מובן לוגי* לדרישה שהוא יהיה עקבי. היגדים טלאולוגיים, כציווי, אינם טוענים דבר, לכן אינם יכולים להיות עקביים. לגבי אותה "תפיסה מוסרית"... זו אינה מוגדרת כָראוי אז קשה לדעת...

2. הא! אתה טוען *שיש* לאותו קבצן "בעיות אמיתיות" ו "דילמות" ש "מוסר הגרב" לא מטפל בהן. ומהן "בעיות אמיתיות" ו "דילמות"? בדיוק אותם דברים שמהמוסר נובעות הכרעות לגביהן! קצת מעגלי, לא? הרי אם לאותו קבצן *באמת* יהיה "מוסר גרב", ממילא לא יהיו לו "בעיות אמיתיות" ו "דילמות" שאינן קשורות לנושא, פר-הגדרה! ממש כפי שלבעל "מוסר בע"ח" כמוך, לא תהיינה "בעיות אמיתיות" ו "דילמות" בקשר לגרב שלו! (יצא קצת מופשט. צריך כנראה לקרוא פעמיים)
במה, אגב, "כללי" יותר המוסר שלך משלו?

3. זה טוב לאנושות אם המשאב (שקל) שאתה נותן לעני יביא ליותר אושר בעולם וימנע או יציל חיים בהסתברות גדולה יותר מאשר שיישאר ברשותך. צריך גם לקחת בחשבון אפשרויות נוספות, טובות יותר משתי אלו, וגם לחשב 'טוב' עכשווי (בקבוק וודקה עכשיו) לעומת 'טוב' עתידי (נזק וסבל בריאותי בעתיד), וכו'. לכן, אינני רואה ערפול. ייתכן שהגדרה לוגית ארוכה ומסובכת של טובת האנושות תהיה רצויה כאן לשם דיוק נוסף, אבל היא רק תסרבל יותר את הדיון.

4. לגבי סעיף זה, לא נראה לי שיש צורך שאוסיף דבר על מה שכתבתי בתגובה הקודמת. זה היה נוקב דיו.

-----------------------

נניח שאקבל לרגע את הקריטריונים הנ"ל. מי שמך להחליט שמוסר "חזק" עדיף על מוסר "חלש"?!

לסיכום, הויכוח הזה חסר תועלת. לשיטתי, לציווי ("הרוג את הכופרים!", או "חוס על חיי כל אדם!") ממילא לא ניתן לעשות רדוקציה להיגד פסוקי, ולכן לא ניתן לקבוע איזה ציווי הוא נכון יותר באופן אובייקטיבי. פשוט אין לזה שום מובן.
לכן, אפרוש מהדיון הזה, כי עצם השימוש במושג המעורפל "תפיסה מוסרית" מערפל את הדיון כולו, אף שאין ביכולתו, כמובן, להתגבר על הדיכוטומיה הלוגית-מושגית המבחינה בין הטלאולוגי לפסוקי.
האם מוסכם שהקריטריונים הללו אינם יכולים לעסוק ב 'מוסר' עצמו?
השופט *&%$! ראסל במגרש! 74882
"מרגע שיש לך מוסר (קרי מטרה)..."
כמובן שרבים יחלקו על הזיהוי של מוסר עם מטרה, בפרט מי שמחזיק בתפיסה של זכויות (למשל, אסף). בראייה מסוימת של מושג הזכות, הוא בא בדיוק בשביל לרסן את "העריצות של המטרה", מכיוון שיש לכולנו, כנראה‏1, רגשות שלא מאפשרים לנו ללכת עד הסוף עם מטרות, גם אם אלו נראות לנו רצויות. יש שיגידו "באסה לרגש שלנו" (האם זו גישתך?), ויש שינסו לנסח תורת מוסר אחרת, שלא תתחייב למוסר=מטרה.

1 גם לך, עד כמה שאני זוכר: משהו על זה שלא היית מסוגל במו ידיך להרוג אדם כדי לנצל את אבריו להשתלה.
השופט *&%$! ראסל במגרש! 74895
כן, אבל מבחינה זו הרגש אינו אלא משהו העומד בפני רצוננו. ממש כשם שגופי הכבד (ואני עוד יחסית חטוב...) עומד במפני רצוני לעוף.
מבחינה זו, הרגש איננו אלא עוד אחד מהתנאים (כמו כל שאר הדברים בעולם, פרט לאותו רצון) שעלינו לקחת בחשבון.

ואגב, אני לא בטוח שאוכל נפשית להרוג אדם גם להגנה עצמית. כשהייתי קטן היה לי מיקרוסקופ רציני יחסית. הבנתי איך הוא עובד, ומה תפקיד העדשה הקרובה לעין. מהר מאוד הברגתי אותה החוצה, וכך הקרנתי את התמונה על התקרה בהגדלה אדירה פי כמה. כמובן שכמות האור הייתה קטנה בהרבה, אז "סחבתי" מאבא את מכשיר הלייזר הגדול והמגניב שהיה אצלנו בבית, כיוונתי למראה, והשגתי כך יכולת מופלאה לראות תאים וחיידקים בגודל עצום על התקרה.
אז לבדוק תאי אפיתל מהלחי היה באמת נחמד, אבל בסופו של דבר קצת משעמם. רציתי את הדבר האמיתי: תאי דם! הייתה רק בעיה אחת: *אני לא מסוגל לפצוע אותי* אבל רציתי. אבל לא יכולתי. מה עושים? השחלתי מחט בחריץ בשולחן שלי, וניסיתי "לעבור" לידו, ולהישרט. כמו דביל עברתי ככה עשרים פעם, בכל פעם קרוב---אבל לא. ופעם אחת, הצלחתי. ירד דם, מרחתי אותו בין שתי הזכוכיות, ונהניתי מאוד...
שנים רבות אח"כ גיליתי דרך שלא כואבת כלל, ההיפך הוא הנכון, להפיק תאים מעניינים ביותר... אבל אולי עדיף שלא אפרט...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים