 |
בצעירותי (שנות השבעים-שמונים) ספרי הלימוד כללו פרק שדן בבעיות השיטה הפרלמנטרית בישראל, עם דגש על משקל היתר למפלגות "לשון מאזניים"; והפתרון שהוצע היה בחירה ישירה לראשות הממשלה. היינו צעירים מדי כדי להבין עד כמה הרעיון שגוי, והוא נראה נכון ונחוץ: כך נוכל לנתק את החרדים מעטיני המדינה!
כשהדור שגדל על הספרים האלה הגיע לשלטון, הוא חוקק את חוק הבחירה הישירה. את המחיר על הטעות הזו אנחנו משלמים עד היום: מאז אמצע שנות התשעים, הבחירות עוסקות באנשים הרבה יותר מאשר במפלגות. אין דיון במצע (למפלגות רבות אין מצע!), מפלגות לא מציגות "כוורת", והשאלה היחידה היא "במי הם יתמכו לראשות הממשלה".
אולי השינוי העיקרי של "ממשלת השינוי" יהיה ההבנה שניתן לבנות קואליציה שלא מבוססת על אגו וסובבת סביב אדם אחד. אם השביריריות שלה לא תהרוס אותה, דווקא האיזון והייצוג הרחב למרבית שכבות העם יכולים להיות הכוח האמיתי של המפלגה הזו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש