בתשובה לעומר, 26/06/21 16:23
740207
מסכים בעקרון.
אוסיף שישנם גורמים מבניים שונים בארץ- גם בענף הבניה וגם בהתערבות הממשלתית בהיצעים ובביקושים- שהפכו את הדירות לעסק יקר יותר (במונחי משכורות) בעשורים האחרונים מאשר בתקופה עד שנות השבעים.
אבל אם מחפשים גורם בודד הרי שהרבית לטווח ארוך היא הגורם הבודד המשמעותי ביותר בעשרים השנה האחרונות לעליית המחירים.

ועדיין זו כן בועה, במובן של עיוות מחירים יותר מאשר במובן של ספקולציה. הריביות לטווח ארוך הן הבועה האמיתית, וזו הבועה הגדולה ביותר בתולדות הכלכלה העולמית כי מהריביות לטווח ארוך נגזרים בדרך זו או אחרת כל מחירי הנכסים הפיננסיים.
התשואה של אג"ח של ממשלת ארה"ב ל 10 שנים היא כעת 1.5% , וזה פחות מהאינפלציה החזויה לשנים הקרובות בארה"ב (בסביבות 2.4%). כלומר שאלא אם האינפלציה בארה"ב תרד בעוד שנתיים-שלוש לאפס, אגרות החוב הללו נסחרות בתשואה ריאלית שלילית די גדולה, ובעצם מי שמחזיק אותן מובטח לו שלא ישמור על ערך כספו הריאלי.
זו אנומליה מטורפת, בעיקר בהתחשב בכך שהגרעון של ממשלת ארה"ב עוד לפני הקורונה רק הלך וגדל, כלומר שהיא הולכת ומגדילה את החוב שלה בקצב גובר, וזה בלי לספור את הגרעון העצום של שנת הקורונה.
יותר מכך- אני לא רואה דרך שבה ממשלת ארה"ב מצליחה לצמצם את הגרעון שלה לרמות סבירות, לא על ידי הגדלת ההכנסות ולא על ידי הקטנת ההוצאות, בלי ליצור זעזועים כבדים במשק האמריקאי, זעזועים כאלה מן הסתם יפעלו בכיוון ההפוך (להקטין את ההכנסות ולהגדיל את הוצאות הריבית על החוב).
יותר מכך- אני לא רואה שהם מנסים בכלל.

כשמדינה נמצאת בגרעונות גדולים שלא ברור איך ומתי היא תוכל להקטין אותם המחיר של אגרות החוב שלה יורד והתשואה עליהן עולה. כמו שקרה לאיטליה וליוון לפני כמה שנים. סוכנות דירוג החוב S&P כבר הורידה (לראשונה בהיסטוריה) את הדירוג של ארה"ב ברמה אחת מהדירוג הטוב ביותר עוד בשנת 2011. בעשר השנים שחלפו מאז החוב של ממשלת ארה"ב כמעט הוכפל (מ 14 ל 27 טריליון דולר) והיכולת של ממשלת ארה"ב לשרת את החוב שלה בעתיד הלכה וקטנה.

ההתנהגות של הפד בשנים האחרונות מזכירה לי את ההתנהגות של הבנקים בישראל בתקופת הויסות של מניות הבנקים (1979-1983).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים