בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/06/21 11:09
שינוי דעה 740250
טיעון לגיטימי. אתה אומר שהשאלה שלי היא שאלה אחרת. אבל אני חושב שהיא כן שורש העניין ושהטיעונים של אכיפה ברירנית / האשמה תקדימית הם לגיטימיים אבל (לדעתי) מאוד בעיתיים.

הבעיה בטענה שרק משהו ספציפי שהוכרז עליו במפורש כנחשב למתת שוחד יכול להחשב כמתת שוחד הופך את חוקי השוחד לאות מתה. יש אינסוף דרכים בהן ניתן לשחד מישהו / פוליטיקאי. זאת הסיבה שהחוק מנוסח *בכוונה* בצורה מעורפלת לגבי מה הוא הדבר שנותנים ומה הדבר שמקבלים בתמורה - כי המחוקק היה מודע מראש לבעיה בהכנסת רשימת מכולת אשר מפרטת במפורש מה אסור לתת. אם החוק היה מנוסח בצורה כל כך מדויקת, המשחד והמשוחד תמיד יכולים להסכים על נתינת משהו שלא נמצא ברשימה.

למשל - אף פעם בהיסטוריה של המין האנושי לא נשפט פוליטיקאי על קבלת אוספי בולים ו/או קבלת מסז׳ים, בתמורה לקומבינה של הפוליטיקאי בשימוש בסמכויות שלו כדי לקדם את ענייניו של נותן השוחד. האם זה אומר שאי אפשר או לא מוסרי להעמיד לדין פוליטיקאי שנתפס בזה שהוא השתתף בעיסקת שוחד שכזאת? אני באמת לא מבין למה (או לפחות לא מבין למה זה מה שאנחנו רוצים).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים