בתשובה לדורון הגלילי, 23/06/02 14:43
מכולם דווקא עמוס ירון? 74104
ומעניין לעניין- ראיתי ידיעה בפא"צ על כך שבריטניה השיגה לחייליה חסינות מפני תביעות בהאג. חשבתי לעצמי שזה נשמע טוב, ולמה רק הם?... אבל הידיעה לא היתה מספיק ברורה ולכן חיפשתי, ומצאתי את זה-

סיכום הידיעה- ארה"ב רוצה חסינות לחייליה במשימות שלום מטעם האו"ם, אך מדינות אירופה מתנגדות לכך. על כך עונה ארה"ב שכמה ממדינות אלה- בריטניה, צרפת וגרמניה- הגיעו בינואר להסכם עם ממשלת אפגניסטן, לגבי כוחותיהם בארץ זו. בהסכם נאמר שחייליהן לא יימסרו להאג בלי הסכמתן. האמריקנים טוענים שיש בכך משום מוסר כפול מצד מדינות אלה.
צוהר להבדלים בין ארה''ב לאירופה 74127
הוויכוח שהתגלע בין ארה"ב לאירופה בעניין שפיטת חיילים בבין הדין הבינלאומי הוא צוהר להבדלים בין דרך הפעולה האמריקנית לביסוס הגמוניה בזירה הבינלאומית לבין הדרך האירופית.

ארה"ב, כמעצמת-העל היחידה, נוהגת להפעיל כוח צבאי ברחבי העולם. תקציב הביטחון האמריקני גדול מזה של רוסיה, סין, בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן והודו גם יחד. רק היא יכולה לפעול בכל מקום כמעט לבדה כמו בקוסובו ואפגניסטן. אולם, כפי שציין לפני זמן מה פרופ' מורבסיק מהארוורד, האירופים אינם טומנים ידם בצלחת, והם מפעילים מה שהוא מכנה "כוח אזרחי".

לדוגמה, משטרים שהתנגדו לדמוקרטיזציה ולרפורמות כלכליות ברומניה, בולגריה, סלובקיה וסרביה, הפסידו בבחירות כתוצאה מאיום האחוד האירופי שאם לא יחולו שינויים לא יצורפו מדינות אלה לאיחוד.

חוויר סולנה, נציב המדיניות האירופית, הצליח בהדרגה ליצור מדיניות אירופית מאוחדת בעלת כוח השפעה רב (אין זה מקרה שהוא מאוד מעורב כל העת בסכסוך שלנו עם הפלסטינים. זהו מקרה מבחן שבו הוא מצליח לגבש מדיניות אירופית אחידה).

במשך השנים נוצרה מן חלוקת עבודה כזו: האמריקנים שולחים את צבאם לאזורי סכסוך בעולם ואחרי כן האירופים שולחים למקום כוח לשמירה על השלום (בקוסובו הם 84% ובאפגניסטן כבר כ-‏50%). כמו כן האירופים מגישים סיוע כספי ומסחרי למדינות במצוקה (כמו הסיוע לפלסטינים). מדינות אירופיות גם אינן נרתעות מקיום קשרים עם מדינות כמו אירן ואינן מפעילות עליהן לחצים ואיומים בשימוש בכוח כארה"ב. הן מפעילות קשרים אזרחיים באמצעות ביורוקרטים אפורים למראה.

זהו איפוא הבדל מהותי בין האחוד האירופי לארה"ב. לשתיהן שאיפות הגמוניות אולם בעוד האמריקנים מפעילים כוח צבאי האירופים מפעילים כוח אזרחי.לפיכך גם ברור מדוע האירופים תומכים בבית דין בינלאומי עם סמכויות נרחבות ואילו האמריקנים חוששים מבית דין כזה. בעצם קיומו הוא יניע אינספור ארגונים אירופיים להתחיל בהפעלת הליכים נגד חיילים אמריקניים, ויתקע מקלות בגלגלי המדיניות האמריקנית.
אבחנה מעניינת וחשובה 74199
גם אם אני חולק על האבחנה הנפוצה בחוגי המהפכה על שאיפתה של ארה''ב להגמוניה עולמית, מעבר לטבעי וההכרחי. ארה''ב ניסתה ושואפת פעם אחר פעם להסתגר ולהתעלם מן העולם, אך העולם הוא שמתדפק על דלתה, לעיתים בתחינה ולעיתים בנסיון להכותה. גם איני יודע על נסיונה של אירופה בכיוון זה, מלבד נסיון חלקים בה שלא להותיר עולם חד קוטבי, אך בין זה לבין נסיון ליצור הגמוניה חד קוטבית משלה, המרחק רב. לא חסרים להם עניינים אחרים להתעסק בהם.

בכל זאת, בגלל המאמץ האירופי בכיוון האיחוד, דבר הנעשה באמצעים אזרחיים (בעיקר חקיקה ואכיפה), נטייתם, עקב אינרציה וגם בגלל נסיונם הרב בהסדרת היחסים זה עם זה, היא להרחיב אמצעים זה ולנסות להחילם גם במקומות ובמצבים בהם הדבר מופרך על פניו. כוונתי כאן למשטרים וקבוצות הבזים לחוק, סדר ומוסר.

לאירופים גם אין תחושת אחריות כלפי העולם (לבד מהאשמת ארה''ב ברוב העוולות) וגם נכונותם לסכן חיילים למען שלומו נמוכה מאוד (הרי בסוף, אמריקה השנואה והמתנשאת תציל אותם בין כה וכה). נראה כרגע שבסופו של דבר, ההסטוריה, שהתקרבה בצעדים גדולים מדי לכיוון סופה, הוחזרה לנקודה קדומה ואפלה ומעדיפה כרגע את הגמוניית הכח על פני הגמוניית החוק והסדר המזוייפים ושלום האינטרסים הכלכליים. אך האירופים עוד לא יודעים זאת.
צוהר להבדלים בין ארה''ב לאירופה 85356
יש המשך לסיפור שבתגובתי לעיל על המחלוקת האמריקנית-אירופית בנוגע לבית הדין הבינלאומי ול"כוח האזרחי" שמפעיל האחוד האירופי.

ארה"ב פנתה למדינות אירופיות להגיע להסכם חסינות בינן לבינה על אי-הסגרה לבית הדין האמור. ארה"ב הודיעה שעל פי חוקיה מדינות שלא ייענו לבקשתה לא יוכלו לקבל ממנה סיוע צבאי. בינתיים חתמו על ההסכם החסינות עם ארה"ב רק ישראל ורומניה. בתגובה הודיע פרודי, נשיא הנציבות האירופית, שיש להצטער על ההסכם שחתמה רומניה עם ארה"ב, והוסיף שעל כל המדינות האירופיות האחרות המעוניינות להצטרף לאחוד להימנע מצעד כזה. זו עוד דוגמה להפעלת לחץ אירופי שכונה "כוח אזרחי" בתגובתי לעיל:

הסיפור המלא ב"וושינגטון טיימס":

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים