בתשובה להאייל האלמוני, 28/07/21 16:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
" סה"כ מספר הקולות רלוונטי אם אנחנו רוצים לחשב את העלות של קניית בחירות, מספר הקולות בהן הוכרעו הבבחירות לא רלוונטי לדעתי." להפך, הנתון הרלוונטי הוא בדיוק מספר הקולות בהן הוכרעו הבחירות. זאת כמות האנשים שאתה צריך לשחד כדי לנצח בבחירות (פלוס מרווח בטחון, נגיד). אפשר לטעון שברגע שמאפשרים שוחד, בחירות יהפכו ל-bidding war בין כלל הבוחרים, כך שהשיקול העיקרי של הבוחר יהיה גובה השוחד ואז באמת צריך לשחד את כולם (או כמעט כולם). רק שהמצב הזה בפני עצמו אינו רצוי (אני מניח שזה מוסכם?). לא אמרתי שפטרתי את האנלוגיה בהינף יד, אמרתי שאני לא חושב שהיא רלוונטית. ובבקשה אל תעלה טיעונים שאתה לא מוכן להגן עליהם. זה יוצר דינמיקת שיחה א-סימטרית בה עיקר הנטל נופל עלי. אתה לא צריך לדעת שמשהו רלוונטי כדי להגן על הטיעון, מספיק שתדע שהוא יכול להיות רלוונטי (ועדיף גם באילו תנאים). "עמדת כח" הוא מושג כללי מדי, שמרחיב את יריעת השיחה הרבה מעבר לגוף המייצג1. אתייחס ליכולת להיבחר לכנסת, לסנאט וכו'. כדי להיבחר צריך לשכנע מספיק אנשים להצביע לרשימה במסגרתה אתה מתמודד. כדי ששחקן (רשימה) חדש יעשה זאת, הוא צריך כסף (או לפחות ערבות מטעם מי שיש לו כסף), סיקור תקשורתי ומסר שהציבור פתוח אליו. מבין המשולש הזה, הצלע שהכי הייתי רוצה להקטין היא כסף ולאחר מכן סיקור תקשורתי. את הצלע של המסר אני רוצה לחזק. לדעתי מתן לגטימציה לשוחד יעשה בדיוק את ההפך. "אולי בסיטואציה שבה שוחד הוא חוקי תצטרך לשכנע את הציבור ולהשקיע כסף במקום." אולי. ואולי מחר ג'ף בזוס יחליט לתת לי את כל הכסף שלו. ____________ 1 לדעתי לשלדון אריסון ועמוס שוקן יש עמדת כח גדולה משמעותית מאשר לפטין מולא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אפשר לטעון שברגע שמאפשרים שוחד..." זה מה שטענתי. רק שזה לא יהפוך ל-bidding war רגיל, בגלל שמצביעים ידרשו יותר שוחד ממפלגה שהם מסכימים איתה פחות, לכן הערכתי שהרפובליקאים יצטרכו לשלם כפול מהדמוקרטים עבור כל קול בקליפורניה. אני מסכים שהמצב לא רצוי, רק שאני לא לגמרי בטוח למה. "... אל תעלה טיעונים שאתה לא מוכן להגן עליהם" הבעיה שלי היא שאינטואיטיבית אני נוטה להסכים איתך, אבל אני לא מצליח לנמק לעצמי למה והטיעונים שלך, שאמנם תואמים את האינטואציה שלי, לא נשמעים לי כטיעונים שהיו משכנעים אותי אילו האינטואיציה שלי היתה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בעצם אומר שאינך יודע עד כמה אתה מסכים בגלל איכות הטיעונים ועד כמה בגלל ההטיות שלך? בוא ננסה לבנות טיעון from the ground up: מטרת המדינה היא לשרת את הציבור. זאת לא טענה אלא ערך, אז אין כאן מה להשתכנע או לא להשתכנע. או שאתה מסים עם ההצהרה ברמה הערכית או שלא. אם כן, תפקיד הפוליטיקאי במדינה הוא לייצג את האינטרס1 של קהל הבוחרים שלו ושל הציבור2. זאת טענה, אבל היא נראית לי כמעט נובעת מהגדרה. לכן, מטרת העל שלנו אינה דווקא הורדת חסמי כניסה להתארגנויות פוליטיות חדשות, אלא לוודא שהפוליטיקאים אכן מייצגים נאמנה את האינטרס של הבוחרים. עד כאן נראה לך שאנחנו על קרקע יציבה? __________________ 1 אינטרס, לא רצון. לפוליטיקאי אין דרך לדעת מה הרצון של קהל הבוחרים בכל נושא ונושא, והפוליטיקאי גם חשוף לייעוץ מקצועי, מידע מסווג ולא מסווג ושיקולים שהציבור לא נחשף אליהם. 2 עקרונית, יתכן ניגוד אינטרסים בין "קהל הבוחרים" ל"ציבור". בפועל, כולם חושבים שהאינטרס שלהם הוא גם האינטרס של כלל הציבור, אז האבחנה לא מהותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחליף ''אינטרסים'' ב''אינטרסים וערכים'', וכן, נראה לי שאנחנו על קרקע יציבה. (ז''א, אני חושב שמטרת המדינה היא לא רק לשרת את קהל הבוחרים, אלא גם את מי שאינם זכאים או יכולים לבחור, כולל במידה מסויימת אזרחי מדינות זרות, אבל נראה לי שזאת לא נקודה עקרונית בטיעון שלך) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |