בתשובה לשוקי שמאל, 11/08/21 10:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ללנון היה מעמד די מיוחד בשנות השבעים. האבל כשהוא נרצח היה חסר תקדים עבור מוזיקאי. בונו נכנס למשבצת הזו בשנות התשעים אבל לנון יצר אותה. תקופה ארוכה הוא היה די מסוכסך עם עצמו, ואכן פול מקרטני היה קרוב יותר לג'וליאן מאשר ג'ון עצמו. עוד בתקופה המוקדמת של הביטלס השלשה שיחקו תפקיד של "ילדים טובים" וג'ון היה "הילד הרע"1. אבל יוקו הצליחה ליישר אותו בסוף, ובשנים האחרונות לפני מותו היה שלם יותר עם עצמו. מרגישים את זה גם באווירה של התקליט האחרון שהוציא, שהיא הפוכה לגמרי מזו של תקליט הסולו הראשון שלו מ 1970. ________ 1 1963 מול המלכה! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. חשבתי בהתחלה שהפוז מתכוון ליחסים הקשים בין ג'ון לנון לג'וליאן ואמו (שכללו גם אלימות כלפי האם). לנון בחייו האישיים היה רחוק מאד מדמות נער הפרחים שוחר השלום והאהבה שהציג. אבל דוקא השניות הזו, שלנון היה מודע לה, הפכה את דעותיו למורכבות יותר ופחות פשטניות ממה שאלו שאינם מחובביו נוטים להציג. לנון היה חוליה בשרשרת שמתחילה מטולסטוי ונמשכת בגנדי. אלו הן דעות שנויות במחלוקת ומעוררות התנגדות רבה (אפילו של אדם כמו ג'ורג' אורוול), אבל הן ממש לא שטחיות או חסרות חשיבות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |