בתשובה לעומר, 18/08/21 16:16
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742494
אני מסכים איתך עקרונית, אבל חושד שההסתייגות "בנוסף על ממשלה אחראית להכין את התשתיות בארץ לתרחיש האופטימי בו אותן אמנות בינלאומיות קשוחות אכן יחתמו ויאכפו" מובילה מעשית למסקנות המעשיות ההפוכות, במידה רבה. כי ההחלטות שמדובר עליהן ברמה הארצית הן החלטות עם השפעה לשנים רבות. נניח, אם לקחת דוגמה מדוברת מאוד בזמן האחרון, האם לקדם הסתמכות של משק האנרגיה על גז (שמוסכם שהוא פחות חממי מנפט ופחם אבל עדיין חממי מאוד. הבה נניח לצורך הדיון שבתרחיש האופטימי ההסכמות הבינ"ל יגרמו להסתמכות על גז להיות מאוד לא נוחה. אם עכשיו אנחנו מסתמכים יותר על גז, אנחנו מקשים על עצמנו להיות "בצד הטוב" בחתירה לאמנות אגרסיביות. יתרה מכך, אני חושב שמלכתחילה, בניסיונות לגבש אמנות (והרי זה לא משהו עתידי, זה משהו שכבר היה ויש לקוות שיתגבר), מקבלי ההחלטות בוחנים את המצב הקיים בעולם כדי לדעת למה מעשי לשאוף. ככל שאנחנו (ומדינות אחרות, קטנות אפילו אבל משמעותיות במצטבר) יותר מושקעים בתשתיות רעות, כך אנחנו מקטינים את האפשרות לאמנות אגרסיביות, וההפך.

אפילו החלטות כמו מדיניות מיסוי על מכוניות יש להן השפעה לכמה שנים קדימה. אפילו החלטה רגעית לחלוטין, כמו מיסוי על דלק למכוניות, משפיעה שנים קדימה (אם היא במגמה עקבית), כי היא משפיעה על אילו מכוניות אנשים קונים. האם יש לך דוגמאות שבהן השיקול שלך משנה ושהן אדישות לשיקול שלי?
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742497
(החמוצים חשים שהתגובה הזו לא מתיישבת עם ערכי החמיצות, ובזאת מפטרים אותי מייצוגם.)
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742504
אני בטוח שהמישרה תאויש חיש מהר.
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742498
לא מוסכם שהגז המחצבי פחות חממי מנפט. הוא אולי אפילו יותר מפחם (יש בו הרבה מתאן ובכל שלבי העיבוד שלו נפלט לאטמוספרה הרבה מתאן). לעומת זאת הוא פחות מזהם משניהם.
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742499
ה'חממי' מאד מוצלח.
(בניגוד ל'לבבי' שפשה במקומותינו שהוא מעורר צמרמורת והפוך ממשמעותו הקודמת).
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742508
אני חושב שכמעט בכל המיקרים יש הבדל מעשי גדול כאשר מדגישים את ההבדל בין מדיניות מקומית לבין מדיניות מתואמת, אבל קשה למצוא דוגמא שהדיון בה לא יהיה מאד hairy.

למשל, מיסוי דלק למכוניות: מעורבים בהחלטה כזו הרבה עניינים שאמנם מאד רלוונטים עבורה, אבל לא רלוונטים לדיון הנוכחי (ההשפעה על איכות האוויר ברחובות, תלות המשק במחירי הנפט, השיפור בבטיחות הדרכים כתוצאה מעידוד החזקת מכוניות חדשות יותר ומן הסתם עוד הרבה פקטורים אחרים). אבל אם מצטמצמים רק לפריזמה של "משבר האקלים", אז מיסוי על דלק למכוניות נראה כמו רעיון גרוע. החסרונות ברורים מאליהם, האפקט על ההתחממות הגלובלית כל כך קטן שקשה אפילו להזניח אותו, ומהפריזמה של "הכנת התשתיות לעתיד של מדיניות מתואמת" יש לזה ערך קטן מאד אם בכלל: הרי אף אמנה בעתיד הנראה לעין לא תגרור איסור מיידי על שימוש בדלק - אלא לכל היותר תאסור על מכירת מכוניות מזהמות ואולי תטיל מס עתידי על שימוש בדלק‏1 כדי לעודד מעבר למכוניות חשמליות. לא מפסידים כלום מהמתנה לרגע האחרון, ואם לצורך הדיון אנחנו מניחים שאין למס כזה שום הצדקה אינהרנטית היום - אז ישראל רק תרוויח מדחיית המיסוי לעיתוי בו הוא יהיה (לפחות כמעט) אוניברסלי.

להבדיל, דוגמאות בהן אולי זה כן משנה: אם מעריכים‏2 שכתוצאה מתיאום בינלאומי בנושא האקלים מכוניות פרטיות יפסיקו להיות תחבורה פרקטית, אז הממשלה צריכה להכין תשיתיות תחבורה ציבורית טובות יותר. או אם מעריכים שהפקת חשמל מדלקים מאובנים תהפוך לבעייתית, אולי(!) כדאי כבר עכשיו להתחיל להטות את הפקת האנרגיה במשק לטכנולוגיות אחרות. אבל אני חושב שברוב המיקרים, עדיף לדחות את המדיניות לרגע בו יהיו חייבים ליישם אותה.

לגבי הסנטימנט "ככל שאנחנו יותר מושקעים בתשתיות רעות, כך אנחנו מקטינים את האפשרות לאמנות אגרסיביות": אני סקפטי מאד לגביו אבל under-qualified מכדי לנסח טיעון רציני. אני משער שכל מכשול מהסוג הזה שמוצב או מוסר על ידי מדינות קטנות בטל-בשישים מול המופע של אותו מכשול שמקורו מאיזושהי מדינה גדולה אחת. אבל אפילו אם אתה צודק (וזו שאלה שצריך לענות עליה לפני שפוצחים בחקיקה), זה לא משנה את עיקרי הדברים‏3 והמסקנה לפיה זה רעיון רע "להקדים את שאר העולם" במדיניות סביבתית נותרת בעינה.

1 אינטואטיבית, אני בספק אם אי פעם זה צפוי להתגלות כעניין חשוב. אבל נניח.
2 זו דוגמא עקרונית, אני לא חושב שיש באמת הערכה רצינית כזו.
3 זה משנה במובן שאז יש ערך לתיאום דיפלומטי חלקי בין מדיניות קטנות, ובכך שהגדרת "שאר העולם" אותו לא כדאי להקדים מתרחבת להכיל - מלבד המדיניות הגדולות - גם "מסה קריטית של מדיניות קטנות".
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742562
אני חושב שבאמת השאלה היא עד כמה יש השפעה לפעולות שנעשות עכשיו באופן לא מתואם על פעולות עתידיות, מתואמות או לא. אני מבין את הספק שלך, אבל אני חושב שיש תקווה מסוימת להשפעה דרך דוגמה (ושיימינג). אחרי הכל, מה שאנחנו עושים מתבטא בהשוואות בינלאומיות שמופיעות בתקשורת. אני לא יודע כמה אלו משפיעות על פוליטיקאים, אבל אני מקווה שהן משפיעות גם על החלטות אישיות של יחידים, וגם על לחץ של הציבור על מקבלי ההחלטות, שאני מקווה שאינו זניח.

פעם שאלתי את עצמי כמה נכון להתאמץ להיות "טוב" בעניינים שבהם לפעולותי יש השפעה אבל היא מאוד קטנה (צמחונות, נניח: כמה פרות תציל בפועל הצמחונות שלי אישית?). התשובה שנתתי לעצמי, ושאני עדיין די מאמין בה, היא: אני צריך להיות קצת יותר טוב מאיזושהי קבוצת ייחוס של אנשים מסביבי. זה איזון טוב בין להקריב כליל את האינטרסים או הנוחות שלי עם אפס השפעה, לבין להרים ידיים ולחכות לשווא לפעולה מתואמת. אני מקווה שכך אני גם נותן דוגמה לאחרים (אבל הלוואי שהייתי קצת יותר מוחצן, נניח עם יותר נוכחות ברשתות החברתיות, כדי שהדוגמה שלי תהדהד יותר). בתור דוגמה לאחרים, יש יתרון בלהיות קצת יותר טוב מהם מאשר הרבה יותר טוב: אם אני הרבה יותר טוב, אני עלול להיות מתויג כעוף מוזר או כקדוש יותר מהאפיפיור, וכלא רלוונטי. אם אני רק קצת יותר טוב, מה שאני עושה יכול להיתפס כיותר "נגיש" ובר-חיקוי.

אני חושב שזה נכון גם ברמה הלאומית: ראוי לשאוף להיות קצת יותר טובים מאיזושהי קבוצת ייחוס, נניח המדינות העשירות והדמוקרטיות (אלו שמתמודדות עם דילמות דומות, ברמה הלאומית וברמת הפרט). כך אנחנו מושכים לכיוון הנכון, אך מגדרים את מידת ה"פראייריות" שלנו. כמובן שזה קריטריון מאוד מעורפל, אבל אני חושב שהוא כן שימושי כמצפן, גם בהחלטות קונקרטיות.
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742564
מעולה. זאת גם תשובה מצויינת לשאלה- איך היית רוצה ששאר האנשים יתנהגו כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר.
הבעיה העיקרית שלי עם כל זה זה ההיסטריה של התקשורת, שברור שתחלוף 742575
יפה מאד. דומני שפרקטית זה מאפיין גם את ההתנהגות שלי, פחות או יותר, אבל בלי הניתוח החכם שלך. הבעיה, כמובן, היא בחירת קבוצת הייחוס, ואני מנחש שלו הייתי חי בשוויץ הייתי מרגיש פחות צורך להיות ''טוב'' יותר מהאדם הממוצע, אבל אולי הסטנדרטים שלי היו משתנים בהתאם לסביבה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים