בתשובה להאייל היפאני, 18/06/02 20:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני נוטה לחשוב על מוזיקה לא כישנה או חדשה,אלא כדבר הקשור לביוגרפיה האישית ולרוח הזמן. לדעתי ישנן שנים מעצבות מבחינת רכישת הטעם המוזיקלי האינדיבידואלי, החלק השני של שנות העשרה בהכללה, ומעט מעבר לכך.המוזיקה באותן שנים נוגעת בנפש באופן שקשה מאוד(אך אולי לא בלתי אפשרי) לשחזר. מובן שמוזיקה שמקושרת באופן כזה לנקודות ביוגרפיות מסוימות, "איכותית"יותר ממה שיבוא אח"כ. אם יתמזל מזלך המפגש הזה יהיה מתואם עם רוח הזמן.כלומר לשמוע את ג'נסיס כמתבגר בראשית שנות ה-70 קצת שונה מלשמוע אותם בראשית ה-90 ,כאשר אתה יודע שהמתופף שלהם הוציא להיטי פופ מתקתקים,ומסביב מוזיקה אחרת. מי שהיה בהופעות של פיטר המיל בקולנוע דן ב-1983 זכה,אך ואן דר גראף כבר לא הייתה.או כמו ש-P.H הסביר עם פירוק הלהקה:הקסם נגמר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר היטב את האמיל בדן וגם באיצטדיון הקטן בפארק הירקון. לפני כמה שנים ראיתי אותו בבוטום ליין בניו יורק ואני יכול להעיד שהקסם בהחלט לא פג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר שראיתי אותך בדן כשאלוהים סוף סוף עלה בשעה מאוחרת לבמה,"לפחות יכולת לנסות לנופף בידך". אני מסכים שהקסם שלו לא פג,בדקתי את זה לפני שנה כשהיה בארץ במסגרת פסטיבל הפסנתר. בכל זאת,כדי להתעקש על ענין הנקודות בביוגרפיה,ומאחר ומשכת בלשוני(אף שפופק הסביר שזה לא יפה). ב-1990 הייתי בהופעה שלו ב"אולד-ויק" בבריסטול(OUT OF WATER המצוין).לידי ישבה חברה לעבודה, שרצה המקרה(כמו שוונגוט אומר)והיא היתה ידידה קרובה של בנטון הבסיסט.בהפסקה היא דחקה בי לגשת איתה מאחורי הקלעים.סירבתי בנימוס. 7 שנים קודם,הצעה כזו בדן... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |