 |
|
 |
||
|
||||
 |
מזה זמן מה השתגר אצלנו המונח "אופק מדיני". אולם כידוע אופק אינו נמצא בכיוון אחד בלבד, יש אופק במערב ואופק במזרח וכו'. האופק המדיני שדיבר עליו עד כה בעיקר השמאל היה בכיוונו של ערפאת (השימוש במונח הזה הסתיר בעצם את האמירה שיש לנהל שוב מו"מ עם ערפאת). בנאומו אתמול הצביע הנשיא בוש על כיוון האופק המדיני שהוא רואה, והאופק המדיני שלו נמצא במערב - לא במזרח היכן שעולה שמשו של בן לאדן. הממשל האמריקני זגזג עד כה בין גישת משרד החוץ בראשות פאואל לבין הביטחוניסטים כמו ראמספלד ורייס. אתמול התברר מי ניצח בוויכוח. נאום בוש נועד לסמן אינטרסים אמריקניים, לא לפתור ויכוחים פוליטיים בין יוסי שריד לדני נווה. והאינטרס האמריקני הוא מניעת טרור, בלימת מדינות שנותנות חסות לטרור, קל וחומר, מניעת הקמת מדינה בידי טרוריסטים. האמריקנים כידוע מחליטים לאט, אך משהם מחליטים הם מתקדמים בהחלטיות גם אם מדובר בטווחי זמן ארוכים. הם אינם נוהגים לירות מהמותן. דוברי שמאל טוענים שהתכנית של בוש אינה מלווה בתכנית מעשית למימושה ובינתיים ישפך דם רב. נכון. אבל גם לשמאל אין דרך למנוע את שפך הדם. אולי, לו היו מבינים כבר לפני שנתיים שעל המשטר הטרוריסטי והמושחת של ערפאת אי אפשר לבנות, אפשר שהיינו מנצלים את הזמן שחלף יותר טוב כדי להתקרב לאופק מדיני מערבי. בוש עשה לתהליך אוסלו במתכונתו הקודמת וידוא הריגה. מה שבוש קבע הוא שכל ניסיון להקים מדינה פלסטינית שמתנהלת בידי קבוצת הטרור של ערפת יעלה פרי באושים. אי אפשר לבנות בית על יסודות רקובים; כל אופק מדיני שבו נמצא ערפאת או קבוצה טרוריסטית פנדמנטליסטית אחרת הוא אשלייה. האופק בעיני האמריקנים נמצא רק במקום שבו יש דמוקרטיה, חירות אזרחית ושלטון תקין. בוש לא אמר שהוא יכפה משטר בנוסח מערבי על הפלסטינים - הוא נתן להם אפשרות לבחור. הוא אמר שאם ילכו בדרך שהוא מציע תעזור להם ארה"ב לממש את שאיפותיהם הלאומיות, אך אם יבחרו בדרך אחרת אל להם לצפות לשום תמיכה מארה"ב. הכיוון שבוש התווה טוב לישראל ולציונות ועלינו לאמץ אותו כמדיניות ארוכת טווח. גם אצלנו בבית פנימה יש עוד מה לעשות, ודבר ראשון הוא להוריד את כל ההתנחלויות הבלתי חוקיות, ויפה שעה אחת קודם. גם האופק שלנו נמצא במערב ולא על גבעות ומאחזים בלתי חוקיים בהרי יהודה ושומרון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מילים כדורבנות, ברכותי!. "האופק בעיני האמריקנים נמצא רק במקום שבו יש דמוקרטיה, חירות אזרחית ושלטון תקין." אבל בהנחה (מאוד ריאליסטית)שהפלסטינאים לעולם לא יגיעו לכך, לפחות לא בטווח חיינו, מה בדיוק אתה מציע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הזו חוזרת שוב ושוב מצד שמאל (זו גם השאלה שנהגתי להציג אני לימין כשהיו סיבות להניח שהכדור בצד שלנו). מה שדובי, בוש, שמעון וגם אני אומרים בעניין זה הוא פשוט מאוד: 1) לטרור אין פתרון מדיני. 2) הכדור נמצא במגרש הפלשתיני. 3) עיקר מה שישראל יכולה וצריכה לעשות עתה הוא להלחם בטירור ולנסות לשרוד. מה כל כך קשה להבין? נ.ב. במחשבה שניה, אולי איני מייצג במדוייק את שלושת חברי, אז ראה תגובה זו בשמי בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה הקונספרטיבית משהו שדיבורי הפוליטיקאים אינם חשובים לכשעצמם אלא ניתן להבינם רק כמשרתים מטרה, מה בכלל משמעות הנאום הזה? את ארה"ב בוודאי שלא מעניינת הדמוקרטיה לכשעצמה, או זכויות האדם של תושבי חברון. אני בספק אם אכפת להם גם מחיי ישראלים כל עוד לא נהרגים יותר מדי מאיתנו בבת אחת. מה שכנראה מעניין את ארה"ב זה שקט. שלא יהרגו יותר מדי בפחות מדי זמן. מכיוון שלנאום אין כל פן מעשי, הרי הוא פשוט מהווה נתינת יד חופשית לישראל לפעול כרצונה (ומן הסתם לפלשתינאים לעשות כן גם הם). איך זה משנה את העובדה שבעוד יומיים יהיה פיגוע, בעוד שבועיים, וכנראה גם בעוד חודשיים, ובאמצע יהרגו בממוצע שני פלשתינאים על כל ישראלי? לטווח הקצר נראה לי שכולם יסכימו שנאום של אדם בצד השני של העולם, ולו ראש מעצמה, ישפיע מעט מאוד על חיינו. ולטווח הארוך ממילא עושה רושם שהמאורעות גוררים אותנו חזק יותר מכל המילים גם יחד. הרי בעוד חודשיים אחרי עוד עשרות או מאות הרוגים הנאום הזה יישכח לחלוטין. זה אייטם. ב"ידיעות", ב"יומן", ב"אייל". עוד נושא לזיין עליו את השכל יומיים בעיתונים, שלושה ימים בפופוליטיקה, ואולי שבוע ב"יש עם מי לדבר". לחם ושעשועים, ותו לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |