 |
היי שוקי,
תזות היסטוריות מעין אלה נמצאות בארגז הכלים, ואין זה אומר שיש להפעיל אותן בכל מקרה, לדוגמה, נראה לי לא לעניין להפעיל את התזה של הנטינגטון בעניין "מלחמת פוקלנד" או "מלחמת העולם הראשונה" (שכפי שעוד למדנו בתיכון רצוי להסתכל עליה דרך "המרוץ הקולוניאלי" בעת ההיא, ועוד). לעומת זאת, היא ניראית לי מתאימה למלחמה הנוכחית. לדוגמה, אני רואה עוד אישוש לרלוונטיות של השימוש בתזה הזו לגבי המלחמה הנוכחית למקרא מאמר חדש בהארץ על "אלכסנדר דוגין" ("הרספוטין של פוטין") ו"הפוליטיקה הרביעית". המאמר מעניין לכשעצמו ואני מצטט כאן כמה משפטי מפתח מתוכו, ובסופן קישורית:
"כדי להבין את פוטין, צריך להיכנס לראש של אלכסנדר דוגין, הפילוסוף הפוליטי המשפיע ביותר ברוסיה, מבחינתו, המלחמה באוקראינה היא רגע היסטורי בדרך לסדר עולמי חדש. רעיונותיו הרדיקליים של דוגין מתיימרים להציע חלופה תרבותית, רוחנית וערכית לסדר הליברלי של המערב המודרני./ חיבורו "התיאוריה הפוליטית הרביעית", מבקש להעמיד חלופה לשלוש הפרדיגמות הפוליטיות הגדולות של המודרנה: הליברליזם, הקומוניזם והפשיזם. לטענתו, הקומוניזם נכשל בגלל גישתו המטריאליסטית להיסטוריה, האובססיה שלו למבנים מעמדיים, היחס המופקר שלו לדת והציפייה הפגומה לקידמה חד־כיוונית. הפשיזם נדון לכישלון בשל התבססותו על עליונות גזעית ופולחן המדינה. הליברליזם, שהציב את הפרט במרכז החיים הכלכליים והפוליטיים, הותיר את בני האדם חלשים ומנותקים ופורר את החברה. התיאוריה הפוליטית הרביעית מציעה דרך שלא נוסתה עד כה — במקום המעמד, המדינה והגזע, או האינדיבידואל, היא מעמידה את הרעיון הפוליטי על יסוד אחר, על מושג ה–Dasein ("הוויה" או ה"היות בעולם" כפי שהוא מתורגם לעתים) הלקוח ממשנתו של מרטין היידגר./ לפי דוגין, הרעיון המכונן של המערב הוא שאין שום דבר קדוש, הכל חומרי. המסורת שסיפקה גישה אל המטפיזי והנשגב נשכחה, והאדם נותר בודד ומנוכר, משולל חוויה פנימית מכוננת. המלחמה באוקראינה, אם כן, משקפת התנגשות ציביליזציות: "מודרניות נגד מסורת, מטריאליזם מול הגינות"/ הדגם הפילוסופי שמציע דוגין הוא מעין מהפכנות שמרנית שדומה לזרם ההגותי שצמח בגרמניה בין שתי מלחמות עולם. זרם זה טישטש הבחנות מקובלות בין שמאל לימין ומיזג יסודות פרוגרסיביים וריאקציוניים, תבוניים ומיסטיים, וטיפח רעיונות שחלקם מצאו את מקומם מאוחר יותר במסגרת האידיאולוגית של הנציונל־סוציאליזם. / כל מי שערכי החירות והדמוקרטיה חשובים לו צריך להקשיב ברוב קשב לדבריו. תחושת המיאוס שחשים רבים במערב לנוכח הדורסנות התאגידית, הפערים הכלכליים בתוך החברה ואי־השוויון בחלוקת המשאבים הגלובליים, הרס הסביבה על ידי צרכנות חסרת מעצורים והדוניסטית, שיעבוד חיי הרוח והתרבות לכלכלת שוק היפר־קפיטליסטית, ועוד כהנה וכהנה מחולאי הניאו־ליברליזם, צריכה לשמש תמרור אזהרה ולעורר חשש אמיתי באשר לעתיד המערב הליברלי. https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium.HIGHLIGHT...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש