בתשובה לעומר, 01/01/22 8:31
יומן קריאה, 2021 747429
הזכרת את אלנה פרנטה. קראתי עכשיו בתרגום עברי את הכרך הרביעי של החברה הגאונה (הרומנים הנפוליטנים).
התרגום של אלון אלטרס זכה להרבה ביקורת. אני יכול לנחש למה. במקור יש הרבה משחק בדיאלקטים מקומיים, בפרט הנפוליטני. בעברית אין לכך שום סימן. לי זה לא הפריע יותר מדי. התרגום שוטף וקולח ומרגע שלוקחים את הספר לידיים, קשה להניח אותו.
אל תניחו לאניני הטעם למנוע מכם את הספרים האלו. זהו רומן כבד וארוך (1800 עמודים) מן הסוג הישן. הרומן מתאר פרשת חברות בין שתי נשים יוצאות דופן המשתרעת על 60 שנים של היסטוריה חברתית ופוליטית איטלקית. הרומן משלב בסיפור אוסף רחב של דמויות משנה מחייהן של הגיבורות ועוסק במגוון רחב של נושאים מחיי החברה האיטלקית ובכלל: פוליטיקה, סוציאליזם, טרור פוליטי, פמיניזם, יחסים בין נשים לגברים, בין הורים לידים, מעמדות חברתיים (פריבילגים לעומת מה שמכנה אחת הדמויות בספר פלבאים), כתיבה, ספרות, אקדמיה, היסטוריה ומיתולוגיה עירונית. בכל הספר שזורות בשולי הסיפור, אמירות חברתיות של סופרת חכמה.
לאוהביה ומעריציה של המספרת האיטלקית הגדולה אלזה מורנטה, חובה. מרתק איך מסורת וכישרון ספרותי מעבירים דגל מדור לדור. מאחר ואלנה פרנטה הוא פסבדונים שבחרה הסופרת הנעלמת, אני מניח שהקשר אינו מקרי.
יומן קריאה, 2021 747586
בהקשר זה, הרשו לי להמליץ גם על סדרת הטלביזיה האיטלקית של HBO, ע"פ הספר. עד כה יצאו 3 עונות ע"פ 3 הכרכים הראשונים.
לדעתי, הסדרה אפילו טובה יותר מן הספרים בהיבטים מסויימים, למשל פסקול מצויין. הסדרה לא נאמנה לספרים ב-‏100%, אלא יש בה שינויים קטנים שכנראה מתחייבים מן המדיה, אבל בעיקר היא מדגישה תימות שונות של הסופרת שבמהלך קריאה בספרים קל לפספס. מאחר והסופרת חתומה גם על התסריט, מן הסתם, ההדגשים החדשים אינם מנוגדים לכוונותיה.
לפני שקראתי, היה בי חשש מסויים. הרומן מתואר גם כרומן פמיניסטי וחששתי שיהיה מדובר בפמפלט אידאולוגי במסווה של רומן. הרומן בהחלט עוסק בפמיניזם וזוג הגיבורות שלו הן דגמים מנוגדים של נשים פמיניסטיות. דוקא הניגוד בין שתי הגיבורות מדגיש את המורכבות של הפמיניזם בנוסח פרנטה. בעוד שהגיבורה המספרת כותבת ספרים העוסקים בפמיניזם, הגיבורה שמספרים עליה מצטיינת דוקא במחיקה. פרנטה מציגה פמיניזם עמוק ומנומק ולא צדקני או סנסציונלי. הפמיניזם של פרנטה אינו אמזוני אלא רואה בפמיניזם תוצאה והשתקפות של היחסים הבינזוגיים.
מה שאני לקחתי מן הרומן של פרנטה הוא שהפמיניזם אינו אידאולוגיה חובקת כל, אלא כמו הסוציאליזם, הספרות והאקדמיה, מבנים אבסטרקטיים שמאחריהם מסתתרים הכוחות האמיתיים של החיים: האלימות, האהבה והשנאה, המעמדות החברתיים, ההשכלה, הזהות והבחירה. הפמיניזם כמו הסוציאליזם, יכול להיות באותה מידה גם אמירה עמוקה על החיים וגם כזב וכישוף המחפים על חוסר אותנטיות.
באחרונה התפרסם כאילו נחשפה זהותה של הסופרת כמתרגמת מגרמנית לאיטלקית בשם אניטה ראיה (או בעלה או שניהם ביחד) ממוצא יהודי. הביוגרפיה של המתרגמת אכן מתאימה מאד לפרופיל המשוער של הסופרת. אם מותר להוסיף את נקודת המבט היהודית, הייתי מנחש שהזיהוי שגוי. אם להסתמך על סופרים איטלקים קודמים (אלזה מורנטה, נטליה גינזבורג) ממוצא יהודי, קשה להאמין שסופרת כזו תכתוב רומן מפורט ועב כרס כל כך מבלי שתופיע בו נקודה יהודית ולו ברמז.
יומן קריאה, 2021 747665
אני לא יודע אם באניני-הטעם התכוונת אלי, אבל אם כן אז - (א) תודה :) (ב) לא ניסיתי למנוע מאיש את הספרים האלו: נהניתי מהם, ואני ממליץ עליהם.

אני כן מודה שהם אתגרו את האבחנה, אותה בטעות חשבתי שאני מבין, בין "אופרת סבון" ל-"ספרות יפה". בעוד שבזמן הקריאה היה קל לזהות שהספרים שייכים לסוגה השנייה לעומת הראשונה, הגורמים הספציפיים האחראיים לכך נותרו תחומים בתת-ההכרה שלי. לכן אני אמנם ממליץ עליהם, אבל בהסתייגות: הם טובים מאד בעיני, אבל אני לא יודע לנמק זאת.
יומן קריאה, 2021 747668
אתה חושד בכשרים. לא ראיתי את ההתיחסות שלך.
סדרת הספרים זכתה לפופולריות מרובה בין הקוראים ופחות בביקורת.
אני מניח שההגדרה של אופרת סבון מתיחסת בין היתר לזמינותה לקהל הרחב ביותר. מבחינה זו, לא הספרים ולא סדרת הטלביזיה מתקרבים אפילו לסוגה זו. אולי כאן המקום להזהיר קוראים שאינם במיוחד בשאלות חברתיות ופוליטיות שאין להם מה להתקרב לספרים. הרומן משתמש בנאראטיב העלילתי כדי לתאר תמונה חברתית ופוליטית מפורטת וארוכת שנים. מי שמחפש רומן רומנטי לא ימצא אותו כאן.
חיי הזוגיות של שתי הגיבורות הן מרכיב נכבד של העלילה, אבל קשה לי לראות איך יחסי הזוגיות הקשים והבלתי מספקים המתוארים ברומן הפמיניסטי הזה יתאימו להגדרות של אופרת סבון או רומן למשרתות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים