 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדיבורים על "אנחנו לא מנהלים מלחמה באוקראינה, לא נלחמים בצבאה, לא מפגיזים את עריה, לא נלחמים בעם שהוא אח, המתגורר במדינה-אחות, נלחמים רק בנאצים הספורים שיש שם ובחונטה שלהם, היושבת בקייב", התחילו בטלוויזיה ובשאר ערוצי התקשורת הרוסית לעבור לדיבורים על "איזו הפתעה מרעישה ואיומה - מתברר שיש שם הרבה-הרבה נאצים, כולל כאלה שמדברים רוסית טהורה!" והנה, היום מתפרסם בסוכנות החדשות הממלכית הרוסית מאמר ענק, פרוגרמה של ממש, לכיבושה המוחלט והסופי של אוקראינה, עם חיסולים ממוקדים וטיהורים המוניים, עם מחנות עבודה וכנראה גם השמדה - Yigal Liverant נראה קצת לא סביר, אבל מצד שני, כל המלחמה הזו לא היתה צפויה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
Larisa Bogoraz, Konstantin Babitsky, Vadim Delaunay, Vladimir Dremliuga, Pavel Litvinov, Natalya Gorbanevskaya, Viktor Fainberg, Tatiana Baeva אלה שמות 7 האינטלקטואלים הרוסים אשר ב-25 באוגוסט 1968 הפגינו בכיכר האדומה כנגד הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה ובעד חופש הדיבור בבריה"מ. האינטלקטואלים הללו נסמכו על רעיונות של חופש הדיבור בחברה הקומוניסטית שנזרעו בימי הדה-סטליניזציה של חרושצ'וב. הם ראו באלכסנדר דובצ'ק וחבריו, ולא במשטר של ברז'נייב, ממשיכיה האמיתיים של המסורת הסוציאליסטית.2 מהם נשלחו למחנות עבודה, 3 גורשו ממוסקבה ואחת נכלאה במוסד למשוגעים. רק נטליה גורבנייבסקאיה שהיותה אם מניקה הגן עליה מפני מאסר נותרה חופשית. היא יזמה הקמת כתב עת שתרגם מסמכים של הקומוניסטים הפולניים והצ'כיים ובעצם פתח את השלב האחרון של הסמאיזדאט (ההפצה המחתרתית). רק כ-15 שנים חלפו וכמעט כל הממסד הכלכלי הסובייטי השתכנע שנדרשת רפורמה במערכת. זה היה הרקע האידיאולוגי שעליו צמחו הפרסטרוייקה והגלאסנוסט. אני בטוח שרבים יחלקו על מי שיעשה את הקשר בין שני הארועים. אני חושב שהקו המחבר בין הארועים הוא חוסר האמון הגמור שיש לאינטלקטואלים של רוסיה בכל מה שמתפרסם במדיה הרשמית. יכתב מה שיכתב בעיתונות הממוסדת ברוסיה, צריך לזכור שרוב רובם של המשכילים ברוסיה לא מאמינים לאף מילה ממה שנכתב שם. רוסיה אינה דמוקרטיה. היא סוג של אוליגרכיה דיקטטורית. אינטלקטואלים רבים שם מתמחים בזיהוי הצרכים של האוליגרכיה ובשירות רצונותיה. רוצה לומר, אין ספק שמאמרים מסוג זה משרתים את רצונו הנוכחי של המשטר. אין צורך ליחס להם איזושהי התנחלות עמוקה בלבבות של ההמון הרוסי. איני מומחה בפוליטיקה האוקראינית-רוסית, אך הבנתי המינימלית תופסת מאמר זה כדברי הבל. יש בו מעין דיאלקטיקה העושה סינתזה של רעיונות לא מקובלים ו/או סותרים. המאמר מדבר על חינוך העם שזה לא מונח הלקוח מהארסנל הפוטיני (אלא מן המשטר הסובייטי הישן) ומכיר מבלי משים בהכרה הלאומית של ה"פרובינציה הקתולית" במערב אוק'. מה נשאר מכל דייסת הדה-נאציפיקציה הזו? קריאה לפירוקה הסופי של המדינה האוקראינית בנוסח מה שעשו הנאצים לצ'כוסלובקיה ב-1939. אני מניח שזו על פי השערתו של כותב המאמר תכניתו של משטר פוטין. אני חושב שזו קריאה שגוייה של מהותו של שלטון פוטין. פוטין לדעתי הוא בעיקרו פרגמטיסט ולא אידאליסט. יהא מה שיהא החזון הרחוק, מה שקובע הוא הפרגמטיקה של ההליכה על הקצה. פוטין כנראה נפל כאן במלכודת בה נופלים דיקטטורים טוטליטריים. טבעם הוא שהם מקיפים עצמם באנשים האומרים להם מה שהם רוצים לשמוע. וכך הם נופלים בפח כאשר המציאות אינה מתאימה לרצונותיהם. פוטין הימר על התפוררות מיידית של המדינה האוק' ולא טרח לבדוק את הסבירות של התסריט הזה לעומק. המציאות טפחה על פניו עם כמה אלפי גופות של חיילים רוסיים. להנחתי, זה דבר שמשטר פוטין אינו רוצה לעמוד בו. צריך לזכור כי רוסיה לא פחות מסין היא ממלכת הילד היחיד. חושבני שפוטין ממש לא רוצה להתעמת עם האם השכולה הרוסית. החיילים הרוסים באים מן השכבות הנמוכות של החברה הרוסית וגם איתן מוטב לפוטין לא להסתבך. אני לא חושב שתהיה לפוטין בעיה גדולה מדי לשנות הילוך. נראה כי הרוסים הבינו שבשלב זה כיבושן של ערים גדולות באוק' יהיה יקר ובעיקר עקר. המהלך הסביר ביותר עבור פוטין הוא קרור זמני של הסכסוך שיכין את הקרקע להמשך פירוקה של המדינה האוק' בשלבים הבאים. הדבר יכול לקרות ע"פ הדפ"א שהרוסים שכללו בצ'צ'ניה ובסוריה. קריא, הפעלת אש בעצימות נמוכה אבל עקבית על מטרות אזרחיות, כדי לכרסם את יכולתם של מרכזי אוכלוסיה להמשיך להתקיים. אם הרוסים יצליחו ל"יצב" את המצב בו עריה הראשיות של אוק' חצי ריקות מתושביהן, סביר להניח שהיישות האוק' תכרע בשלב כלשהו. מה שאני מנבא כאן הוא שרשרת של הפסקות אש קצרות או ארוכות שילוו את המשך הניסיון הרוסי לפרק את אוק'. אם אני צודק, הברברת האנטי-פשיסטית אינה צורך חיוני של התכנית הרוסית. לרוסיה של פוטין אין צורך לפרק את הלאומיות האוק', כפי שלמשטר הסובייטי לא היה צורך לפרק את הלאומיות של גרורותיה בברית וורשה. לכן תעמולה מן הסוג שהובא כאן, תתגלה בסופו של דבר כמקרה של הפרה שרוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק. אני חושב גם שהאוק' נפלו במלכודת הזאב-זאב. הם מיהרו לזעוק על פשעי מלחמה בטרם עת. עתה כאשר תורם של פשעי המלחמה הגיע, נראה לי כי העולם והמדיה קצת עייפים מן הנאראטיב הזה. מדינות המערב רוצות לסייע לאוק' להגן על עצמאותה, ולכח הן מקדמות את האג'נדה האוק', אבל בשלב זה לא נראה לי ששום כוח מערבי לא יתערב באופן פעיל בסכסוך הרוסי-אוקראיני. זלנסקי וחבריו עשו טעות קשה מאד כאשר לא הבינו את יתרון הצד החלש בסכסוכים בעצימות נמוכה (הצד החלש לא צריך לנצח. הוא צריך רק לשרוד). הניסיונות הברוטאליים של האוק' לערב את המערב בקלחת האוק' בודאי הביאו בינתיים את המערב להבין שהאוק' הם בן ברית מסוכן. סוג של משענת קנה רצוץ. האוק' זכו בזכות קיום זמנית. עתידם יקבע ע"י יכולתם ללמוד משגיאותיהם ויכולתם להמשיך לקיים את עצמאותם בכל מחיר. האוק' חייבים להתמקד ביכולתם לגרום לרוסים אבידות משמעותיות ולהפסיק להשתכר מתעמולה ופמפום מיתוסים הרואיים. הם צריכים להיות וייטקונג ולא חזבאללה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |