בתשובה לעומר, 24/04/22 12:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין מה שאתה אומר. לפעמים, בעידנא דריתחא, אומרים דברים שמוטב היה שלא יאמרו. איני מכיר באופן אישי את דב ויתכן שעדיף היה להימנע מן האד-הומינם הבוטה הזה. יש כאן כמה חבר'ה (כמו אריק וכמוך) שיודעים איך לעשות זאת. יחד עם זאת איני יכול להתנצל או לחזור בי מדבריי. לפעמים אפילו אני, חס על זמנם של 2 הקוראים ומעדיף לחטוא בבוטות מאשר בקטנוניות מאוסה. למעשה הגעתי לנקודה שבה קצתי בדיונים עם דב. סגנון הדיון שלו אינו לרוחי והוא גורם לי עוגמת נפש. אתה יכול לראות אפילו בפתיל הזה מדוע. הפתיל הזה הביא אותי לעמדה בה 2 הקוראים טרחו וחיברו תגובה בה הצהירו באופן חגיגי ורשמי שדב צודק ואני טועה. למעשה, כלל לא היה מצב כזה. מה שקרה הוא שטעיתי ולאחר שדב תיקן אותי (בבוטות, יורשה לי להעיר), חזרתי בי ותקנתי. בכלל לא היה ויכוח ולא היה מה לבחור צד. אבל לדב היה חשוב לצטט את טעויותי ולהכתיר אותן בכתר הטפשות. האופציות היחידות שסגנון הדיון שלו הותיר בפניי היו או לפרסם הודעה רשמית בה אני מודה בכל התיק, הטעות, המוזרות והטיפשות או לפצוח ברשימת הטעויות והטענות ההזויות של דב עצמו. לקינוח המרור, פצח דב בשרשרת טענות הזויות ושקריות בעצם כלפי כל משתתפי האייל. לטענתו אני נהנה כאן מ"עיתונות מלטפת" (איפה איזי כשצריכים אותו?) וכאילו משהו לא בסדר בכך שאותם מגיבים (שמן הסתם קצו בדיונים איתו וכלל לא קראו אותם) אינם ממהרים להצטרף אליו בשפיכת עביט שופכין על ראשי. את תגובתי ותיקון הטעות הוא דחה בשתי ידיים ותאר אותה כמזלזלת בגלל שהפניתי אותו למאמריו של יצחק בן ישראל. (דב פיתח עוינות אישית וזלזול כלפי בן ישראל בגלל איזשהו מאמר על הקורונה או משהו אחר. בפועל בן ישראל היה ראש מפא"ת ועמד בראש המחנה שטען לטובת הלייזר הכימי ובצורה מסויימת נגד כיפת ברזל (עד שחזר בו בשלב מסויים). בן ישראל פרסם והתבטא בהרחבה בזכות השת"פ על הנאוטילוס). לא הייתי מטריח אותך כלל בפרשת בן ישראל, אלמלא הדגימה יפה את הדינמיקה עם דב. הוא חי בעולם ההזוי שלו ומי שטורח להדיין איתו מסיים מתחת לעביט השופכין. בנוסף מתברר שיש כאן איזשהו עניין בינך לבינו שכלל אינני מודע לו ואיני מבין במה המדובר. בעולם ההזיות של מועצת זקני הסמול, הרי לא יעלה על הדעת שאני ואתה לא פועלים יד אחת כדי לרדוף את דב מסיבות פוליטיות. כפי שאתה יכול לראות אפילו מציטוטיו של דב, כבר הערתי לו שסגנון הדיון שלו אינו לרוחי (הכוונה בעיקר לחיטוט אינסופי בתגובות מן העבר כאילו מדובר בכתבי הקודש וכדי להעמיד אותך ערום ועריה מול חבר השופטים של אייל שפוסק על טעותך, מבלי שהוא מכיר את השתלשלות הדיון או כמו במקרה זה שכלל אין ויכוח). כאן פספסתי אולי שלב, בו הייתי צריך לכתוב לדב ולהסביר ולפרט שוב מדוע סגנונו אינו לרוחי ואיני מעוניין בהמשך הדיון הזה. בדיעבד, חסתי על זמני וזמנך וסיכמתי את העניין במה שאני עומד מאחוריו גם עתה: אני, ומסתבר שלא רק אני, מוצא שאיני יכול לסבול את הדיונים עם דב. אני סבור שכל מי שמרגיש כמוני, אין שום סיבה בעולם שימשיך בדיונים האלו. בהתחשב בנימוסים ובעידון האירופאי של דב ובכבוד שהוא מפגין כלפיי, אני לא חושב שתגובתי חרגה משורת הדין של הדיון הזה. כאמור המלצתי במקומה עומדת. מי שיכול לשאת בחום של המטבח הזה שימשיך לבשל בו ומי שלא, לא. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |