 |
המשיכו לסירוגין במרווחים שהלכו וגדלו ואחרי כמעט שנתיים זה דעך. בתקופה הזאת ניסיתי שינויים בתזונה, טיפולים אלטרנטיביים, החלפת מקום עבודה ופגישות עם “מטפלת” שמאוד המליצו לי עליה (ללא הכשרה פסיכולוגית).
יכול להיות שמשהו מהדברים עזר, יכול להיות שהכל עזר, יכול להיות שזה היה משבר אמצע החיים וגם הוא עבר, יכול להיות שהגוף שלי או התת-מודע שלי ניסה להגיד לי שמשהו בחיים שלי לא בסדר ואני צריך לעשות שינוי (ואו שעשיתי משהו בכיוון הנכון או שהגוף/תת-מודע הרים ידים) ואולי אני רק בתקופת הפוגה ארוכה ומתישהו זה יחזור. פשוט אין לי מושג.
ההשערה שלי - מדובר בסוג של חרדה שגרמה לזה או אולי להיפך, חוסר התיאבון הלא מוסבר גרם לי לחרדה ונוצר מעגל משוב של חוסר תיאבון - חרדה - חוסר תיאבון, אבל זה לא באמת משנה. אחרי שהחלטתי שזה כנראה חרדה, שכנעתי את עצמי שאין לי שום סיבה להיות בחרדה (והמטפלת עזרה לי עם זה) ואולי זה מה שהעלים את התופעה.
אני די מסכים עם הגישה שלך, רק שברמה העקרונית החלטתי שאני הולך קודם על דברים קטנים (שינוים בתזונה, טיפולים אלטרנטיביים, מאמץ לפגוש יותר חברים ולצאת מהבית ומהשגרה) ואם זה לא עוזר קצת להגביר (החלפת מקום עבודה, פגישות טיפוליות) ורק אם אין ברירה אז לנסות כימיקלים (גראס, ציפרלקס, סן פדרו) או לשבור את הכלים (להתגרש, להחליף מקצוע, להצטרף למנזר בודהיסטי). כאמור, לא הגעתי לכימיקלים או לשינויים דרסטים בחיים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש