בתשובה להאייל האלמוני, 26/04/22 17:33
הרמה להנחתה 747863
בדיוק רציתי לכתוב על כך. עד כמה אנחנו הסתגלנו לליצ’י, דוריאן ועץ הלחם? לעגבניה, תפוחי־אדמה ותירס? לתפוז ובננה שמוכרים לאבות אבותינו בערך רק פחות מאלפיים שנים? האם אפשר להבחין כמותית בהבדלים ביכולת ההסתגלות שלנו למיני מזונות שמאגר הגנים שלנו מכיר זמן רב יותר?
הרמה להנחתה 747871
לא יודע. זה כנראה מורכב ואין לי את הכלים.
הגן של הסבילות ללקטוז התפזר באוכלוסיה הצפונית תוך אלפי שנים בודדות.
מצד שני קטניות אנחנו אוכלים עשרות אלפי שנים ולא הסתגלנו במאה אחוז.
ירקות סולניים יש בכל העולם. חלקם אכילים. אולי העגבניה מספיק דומה לגמבה ולא דורשת הסתגלות.

בכל מקרה בשר מבושל של יונקים גדולים הוא חלק מהתפריט האנושי מספיק זמן כדי שלא יהיה חשש לאכול אותו.
הרמה להנחתה 747882
העגבניה, דרך עגב, עדיין גורמת לבטן עצבנית אצל חלק מהאנשים (דומני שעבור תינוקות שמתחילים לאכול, ממליצים לחכות קצת עם העגבניות).
הרמה להנחתה 747886
אם לא היית כותב 'דרך עגב', יש סיכוי שהייתי עדיין מוכן להמר שאין שום קשר בין העגבת לעגבנייה ושאין מצב שהיה לבן יהודה פטיש לעגבניות. רחמנן ליצלן.
------
עגבניה [ויקיפדיה] : מקור השם -
'השם "עגבנייה", שמקורו בשורש ע-ג-ב המתקשר בחיזור, בהתעלסות ובתשוקה, ניתן לה על ידי הרב יחיאל מיכל פינס בהקבלה לכינויהּ העממי באירופה "תפוח אהבה". במשך כעשרים שנה, עד ימי העלייה השנייה, הוחרמה המילה "עגבנייה" על ידי כמה ממחדשי השפה העברית, ביניהם אליעזר בן-יהודה, עקב אופייה המיני.'

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים