בתשובה להפונז, 30/04/22 19:05
זה לא כזה משנה כבר 748134
אני מוכן לקבל את זה. מצד שני, כשהלימודים משניאים את הנושא על התלמיד - ותסכים איתי שזה מקרה נפוץ - הסיכוי שהוא ירצה להתעניין שוב בנושא יורד דרסטית.
זה לא כזה משנה כבר 748139
קשה לי להאמין שהרבה תלמידי תיכון הפסיקו לקרוא ספרים בגלל הבגרות בספרות.
לגבי מי שלא קרא הרבה גם לפני (והיום יש הרבה כאלה, על פי החוויה שלי) - אז לפחות הרחבת את השכלתו בספרות קנונית מקומית וגלובלית, והעשרת אותו.
ולי גם קל להאמין שלפחות עבור חלק, החשיפה לספרים מתחומים שונים בכל פיתתה אותו להרחיב את מעגל הקריאה שלו לעוד משהו שלא הכיר לפני כן - אם זה שייקספיר, או ספרות עברית, או שירה, או מחזות יווניים, לא משנה.

אפילו לגבי - שאני מניח שמספר הספרים שקראתי עד התיכון הוא 4 ספרתי לא נמוך - נחשפתי גם לספרים שלא הייתי קורא אחרת.
זה לא כזה משנה כבר 748186
"אפילו לגבי" - אני לא חושב שאתה אני או רוב האיילים נופלים תחת "אפילו". דווקא בגלל שקראנו הרבה ספרים עד התיכון, היינו (בהכללה) קצת יותר פתוחים לקבל את מה שלימודי הספרות הציעו לנו. ועדיין, אם להעיד על עצמי, למרות שבתיכון שאבתי הנאת-מה מדוסטוייבסקי ועגנון (משייקספיר לא, אגב), לא "העזתי" להציץ בהם מאז‏1 (סקר אד הוק: ישוויץ להלן מי שקרא בהם אחרי התיכון).

אני באמת מנחש כמוך שמי שקורא ספרים עד שלב X בבית ספר, בדרך כלל לא יפסיק לקרוא בגלל לימודי הספרות בשלב X. אבל אני מכיר אנשים שלא קראו בתיכון ושנאו לימודי ספרות, ודווקא בחייהם הבוגרים מתישהו התחילו או חזרו לקרוא (אכן, לא דוסטוייבסקי, עגנון ואבן-גבירול). לאותם אנשים, אני חושב שלימודי הספרות בתיכון תרמו אפס ליכולת שלהם לנות מספרים כבוגרים, ודי סביר שדחו את השלב שבו הם החלו (שוב) לקרוא. בדומה לכך, אני מנחש שיש לא מעטים שלימודי התיכון דחו לאינסוף את השלב שבו הם חזרו לקרוא.

בכל מקרה, אני חושב שקריאת ספרים כמבוגרים היא תחביב של מיעוט. יש לבית הספר מה לעשות כדי לעזור לו, אבל אני חושב שזה בערך ההפך מאיך שנראים לימודי ספרות בבית הספר (לפחות כפי שהיו בזמני). מה שאני חושב שיכול לעזור הוא פשוט קריאה משותפת בכיתה, ושיחה על זה, בלי בחינות, עבודות, בג"צ ובצלם (אולי משימה של קריאה נוספת בבית, כתלות באם זה יכול לקרות בלי בחינה). במתכונת כזו, אני אפילו לא מתנגד שזה יהיה חובה (לבגרות, או אפילו בלי בגרות אבל כחלק מחוק חינוך חובה). בלי תיאוריות ומדע של הספרות. וגם, בצער-מה, להתמקד בספרים שגם מבוגרים בסביבה הרלוונטית של התלמידים קוראים מרצונם החופשי - כלומר, ספרות יפה-פופולרית. להיפרד מדוסטוייבסקי, עגנון ואבן-גבירול, כי זה פשוט אבוד, ומזיק. הצער שלי הוא בגלל שאם הצעתי היתה מתקבלת אז אני לא הייתי זוכה לחשיפה המעטה להם שזכיתי לה. אבל במחשבה נוספת, אפילו לי החשיפה הזו לא באמת נתנה הרבה.

זה בנוגע לספרות. בערך אותו דבר היסטוריה: פשוט לקרוא בכיתה (ובבית אם אפשר) ספרות עיון פופולרית בהיסטוריה, ולשוחח עליה. ואם כבר, אפשר לבחור ספרות עיון פופולרית בתחומי הומניסטיקה אחרם ושונים (תנ"ך, פילוסופיה, סוציולוגיה, גיאוגרפיה, דת, כלכלה, ולמה לא גם פיזיקה ומתמטיקה) - בעצם לבחור לפי ספר העיון ולא לפי הדיסציפלינה.

1 את "אנה קארנינה" שלא למדתי בתיכון קראתי כבוגר.
הערת אגב 748187
למיטב ידיעתי‏1, שייקספיר חי מהכתיבה שלו. ז"א פעם לא רק שלא הכריחו אנשים לקרוא את שייקספיר, אלא שהם בחרו לשלם מכספם לראות הצגה ששייקספיר כתב, ולא רק זה, אלה שהם חשבו שזה כל כך טוב שצריך להמשיך להראות את זה לדורות הבאים. מזה אני חושב שאפשר להסיק ש(א)חלק גדול ממה שנקרא "ספרות יפה" הוא בעצם ספרות פופולרית של הדורות הקודמים, (ב)קריאה היא לא המדיום היחיד בו אפשר לצרוך ספרות‏2 ו(ג)אולי בלי כפיה אנשים יצרכו יותר ספרות יפה?

1 שאני מודה שהיא מסתמכת בעיקר על זה וכמה מאמרים בוויקיפדיה.
2 ולמיטב ידיעתי, חלק גדול מהאנשים שקריאה היא לא תחביבם כן צופים בסרטים, סרטונים או סדרות, מה שאומר, אם אני לא טועה, שרוב האוכלוסיה צורך ספרות באופן כל שהוא.
הערת אגב 748205
אני די מסכים עם הכל, ולא בטוח אם אתה חולק עלי ובמה. אלא אם כן בזה שמה שאני כן מציע כחובה - שלהבנתי זה פחות ממה שכמעט כל מי שהתבטא כאן מציע - גם הוא יותר מדי. אני לא בטוח שאני חולק גם על הטענה הזו, הצעתי את זה יותר בתור ''אם כבר להכריח משהו, אז את זה''. אבל אני צריך עוד לחשוב על זה כדי לגבש דעה.
הערת אגב 748206
זאת רק היתה הערת אגב.
זה לא כזה משנה כבר 748198
אני המשכתי לקרוא עגנון אחרי שנות בית הספר (ולמעשה קניתי את רוב כתביו, חבל שהוא לא כותב יותר...) ואני עדיין נהנה לפעמים לקרוא בו שוב, אבל החטא ועונשו מהתיכון הספיק לי בינתיים במדף הרומן הרוסי (אמן ומרגריטה נחשב גם?).
אני כן קראתי הרבה קלאסיקות ישנות, אבל בעיקר של סופרים בריטים (דפו, סוויפט, דיקנס) ואמריקאים (מלוויל, הות'ורן, פיצג'רלד).
זה לא כזה משנה כבר 748200
אני קראתי את ''המהמר'' לפני כמה שנים, וזאת למרות שלא התפעלתי כלל מ''החטא ועונשו''. לעומת זאת מעיין, אם כי לא לעתים תכופות, בספר השירים של ביאליק וממשיך להתפעל.
זה לא כזה משנה כבר 748713
אני קראתי המון כילד אבל בשלב מסוים הפסקתי. לימודי הספרות בתיכון חשפו אותי למגוון ספרים שלא הסתכלתי עליהם. למיזב זכרוני זה נכון גם לכמה אחרים מבני כיתתי.

(בלימודי הספרות קראנו את היצירות. אבל כבר החלו להופיע סיכומים).

אבל מבחינת העומק הספרוית: גם סדרות טלוויזיוניות שונות (לא הרוב, אבל יש) מגיעות לרמה של יצירות מופת ספרותיות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים