 |
אני מתבסס על הרצאה ששמעתי של מי שהיה קצין בחט' 7 (החזית הצפונית) וכתב ספר על הקרבות ברמה"ג. אחד הדברים שעלו מן ההרצאה היו יחסי הכוחות הבלתי אפשריים בין השריון הסורי לישראלי והיחס ההפוך המופלא של יחס ההשמדה הממוצע (טנקי אוייב מושבתים פר טנק).
בדבר אחד, הוא מסכים אתך וזה בקשר לאפקטיביות של חה"א בימים הראשונים. ברור שחה"א היה עסוק בדרום וברור שלא היתה שליטה אוירית (בגלל סוללות הטילים), אבל אני לא בטוח שהערכת איש השריון לאפקטיביות של האויראים מדוייקת. בגלל חומרת המצב בדר' רמה"ג, סביר להניח שחה"א ריכז את מאמציו שם ולא בחזית הצפ' של המרצה.
ע"פ התיאור שלו, טורי השריון הסורי נעו בשיירות צפופות על כביש המערכת הסורי שעטף את קו 67 וגם כאשר חדרו את הגבול נעו בשיירות צפופות. דבר זה אפשר לתותחני הטנקים הישראליים שעלו לרמפות ירי שהוכנו מראש, לפגוע כל אחד ב-6,7,8 וגם יותר טנקים. ולכן התרשמתי ממה שאמר, כי טנקים סורים רבים הושמדו עוד לפני שעברו את הגבול.
לגבי החזיתות (הצפונית והדרומית) אתה צודק. בחזית הצפונית (פתחת קונייטרה) שעליה דבר הקצין, הסורים לא הצליחו לפרוץ את החזית הישראלית ואילו בחזית הדרומית (נפח וחושנייה) החזית של חט' 188 נפרצה ושריון סורי חדר לעומק הרמה.
למעשה, מבחינת מה שתארתי לא היה הבדל גדול בין החזיתות. גם הכוח של חט'7 (צפ') יצא ברובו מכלל פעולה. הסיבה לכך שהחזית הדר' נפרצה בעוד קהלני עמד בפרץ בצפ', היתה ששם (דר') הפעילו הסורים את כח העתודה האסטרטגי שלהם (דיבי 1 המשוריינת עם טנקי T-62 חדשים) כדי לנצל את ההצלחה.
כאשר שריון המילואים התחיל להגיע בטפטוף ביום השני, הם הצליחו לבלום את הפריצה בדר' רק משום שגם הכוח הסורי הפורץ עבר דילול וצמצום רציני מאד במהלך הפריצה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש