 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנם כבר סיכומי ביניים ולקחים מן המלחמה. זה של ד"ר עדו הכט קצת ארוך מדי בשבילי בשלב זה. כמה מן הלקחים של סא"ל עמר דנק מן המלחמה: 1. אי אפשר להשליך מיכולותיו של צבא לנהל מבצעים לצפוי לו במסגרת מלחמה בהיקף מלא - הרוסים נכשלו במודיעין, לוגיסטיקה, סגירת מעגלים, סיוע אווירי ועוד. 2. אחרי היכולת הגרועה שהפגין הצבא הרוסי בגיאורגיה ב-2008, הוא עבר התמקצעות ומודרניזציה, ולאחר מכן תהליך הפוך שחמק מן העין ולא שוקלל כהלכה. הרבה יותר קשה לזהות תהליכי רקבון בצבא מאשר תהליכי התחדשות והתעצמות. 3. קשה היה לצפות את יכולת ההתנגדות של האוקראינים, שכן גם ב-2014 היה להם מורל גבוה, ועפ"י נסיון העבר, הוא אומנם שודרג באמל"ח לאחרונה, אבל מנסיון העבר, קליטת אמל"ח חדש היא תהליך ארוך ולא תמיד מוצלח. 4. תוכנית המלחמה ההזויה של הרוסים פורסמה ע"י האמריקנים שבועות לפני המלחמה, אבל הצבא הרוסי התעלם מכך והחיילים הרוסיים כלל לא ידעו שהם יוצאים למלחמה. 5. איך נמנעים מהיבריס? משחקי מלחמה. בצה"ל אין כאלה ואלה שלכאורה מכנים את עצמם כאלה, רחוקים ממציאת אתגרים לא טריוויאליים. צה"ל לא העריך נכון את כשירות צבא היבשה ב-2006, וגם לא העריך נכון את היכולת לטפל במנהרות בזמן 'צוק איתן'. 6. בינתיים במערב - קהילת המודיעין זנחה את רוסיה אחרי תום המלחמה הקרה – חוקרים צעירים עשו השתלמות אצל זקני המלחמה הקרה והם היו בודדים. המיקוד היה במזרח התיכון ואסיה. היו המון פגישות שבהן נאמר שרוסיה צריכה לחזור לאג'נדה, אבל לא קרה כלום. עד הפלישה לקרים ב-2014 ממנה הופתעו רבים שהתעלמו לחלוטין מהסוגיה עד אז. 7. ב-1983 היכולת הצבאית שארה"ב הפגינה בפלישה לגרנאדה היתה עלובה – הכוחות לא תפקדו כמו שצריך, בזירה משנית וזניחה – הרבה נפגעים, כשלים בביצוע ובתיאום הכוחות, אש על כוחותינו. הכשלון בגרנאדה היה אחד הגורמים שהובילו לשינויים שהצליחו במלחמת המפרץ ב-91. תוך 6 שנים ארה"ב בנתה כוח צבאי שעלה בעוצמתו על כל צבא אחר בפער הכי גדול בהיסטוריה המודרנית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |