 |
|
 |
||
|
||||
 |
לבנון היא עוד דוגמה לדמוקרטיה שאינה מתאפיינת בעיקר ע"י מימוש ריבונות הבוחר על השלטון ויותר ע"י מנגנון המממש את כוחה של פוליטיקת זהויות. השאלה שצריכה להשאל היא האם כל דמוקרטיה פרלמנטרית הנשלטת ע"י פוליטיקת זהויות היא ביסודה חולה. דמוקרטיה כזו היא ביטוי של מצב בו הלאומיות והאזרחות חלשות מדי והזהות השבטית-עדתית חזקה מדי. האם כאשר האזרחות והלאומיות חלשות מדי, יש בכלל טעם לדבר על הכרעות לאומיות בקלפי הבחירות? האם המדינות האלו לא היו נשכרות ממידה רבה של דיקטטורה (ואפילו היא משולבת במבנה הדמוקרטי (כמו בירדן או דמוקרטיה סמכותנית בנוסח ב"ג)? התפקיד של הדיקטטורה הזו צריך להיות לחזק את המימד האזרחי והלאומי, כך שיהיה מספיק דומיננטי כדי להבטיח החלטות בוחר שהן לאומיות ולא מגזריות. אנו רואים שבארה"ב למרות החלוקה הדי שווה בן המפלגות, השלטון מצליח לתפקד אפילו בשלטון של קליגולה בנוסח טראמפ ואילו בישראל ולבנון השלטון משותק לגמרי למרות שהמערכת הדמוקרטית מתפקדת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בלבנון החיזבאללה משתמש ביכולת וטו של מיעוט בממשלה כדי למנוע התקדמות. וחוץ מזה, בלבנון החיזבאללה מחזיק בצבא הכי חזק. אם לרפובליקנים, לדמוקרטים, לטראמיסטים, לפרוגרסיבים או סתם לתומכי הפילים החמורים הייתה מיליציה כזו חזקה, המצב בארצות הברית היה יכול להיות מאוד שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח כמה לבנון וירדן הן דוגמאות טובות לתזה שלך (שתיהן מדינות ללא מסורת דמוקרטית). אולי צפון אירלנד ושוויץ יהיו דוגמאות טובות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערות ממש טובות. אני לא נסוג מהתזה שלי, אבל בהחלט התמונה שהיתה לי בראש היתה שגוייה. עד להערה של צפריר, חשבתי שלחזבאללה יש כ-60/128 נציגים בפרלמנט הלבנוני והנה מתברר שיש לו בסה"כ 13. לבנון זה בהחלט מקרה בו מיעוט חמוש מחזיק באיומי נשק את הרוב. יחד עם זאת ההסכמה האזרחית בארה"ב תומכת בצבא הלאומי ובמשמר הלאומי ולמרות הנסיבות המיוחדות לא יעלה על הדעת שהם יסכימו למיליציה של מיעוט חמוש. התזה שלי היא שזו איוולת לצפות שמשטר פרלמנטרי יפתור בעיה של העדר גוף אזרחי דומיננטי. עד שלא מופיע הגוף הזה, שום בחירות דמוקרטיות לא יוציאו את המדינה מן הבוץ. אם להתנסח במונחים ישראליים גם ממשלה קואליציונית של 62 או 63 ח"כים אינה ממשלה בת קימא. לגבי הדוגמאות שלך, אני מסכים שאלו דוגמאות מעניינות אבל לא שהן מאפיינות יותר מן הדוגמאות של ירדן, לבנון וישראל. הממשל הנוכחי באירלנד הצפונית הוא יציר של נסיבות מיוחדות במינן ולדעתי אין שום אפשרות שהוא יתמיד לאורך זמן. המשטר המאד מיוחד הזה נוצר בנסיבות מאד מיוחדות של סכסוך שהתרוקן מתוכנו. כמוכן גם הכוחות החיצוניים המעורבים בסכסוך (בריטניה ואירלנד החופשית) לא היו מעוניינים בהמשכו. נתפר שם משטר משונה מאד שכל ייעודו הוא לאפשר ממשל פרלמנטרי בנסיבות של קיטוב עדתי. הפיתרון האמיתי שם הוא התפרקות והתפוררות של הזהויות הפרוטסטנטית והקתולית והחלפתן בגוף אזרחי יותר הומוגני. גם על המשטר השוויצרי לא הייתי ממהר להכריז כעל משטר לדוגמה. השוויצרים נהנים מכך שאין להם כמעט בעיות של ממש ולא ממשטר משובח במיוחד. למעשה כמעט כל המערכת הפוליטית בשוויץ סברה שצריך להצטרף לאיחוד האירופי ולא הצליחה לשכנע את הסנטימנט הציבורי. דוקא הויכוח הזה יצר בשוויץ אופוזיציה של ממש. לענ"ד המשטר השוויצרי בנוי על המודל האנכרוניסטי של דמוקרטיה ישירה (בניגוד לדמוקרטיה של נבחרים) ולמעשה החיים היפים של השוויצרים רק מוכיחים שאלו התולים את איכות החיים באיכות השלטון מפריזים מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שנראה שהמשטר בשוויץ מתפקד (הכל יחסי) בעוד שצפון אילנד מצויה במשבר פוליטי משתק כבר איזה חמש שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK, גם את זה לא ידעתי. אבל אתה רואה שניחשתי את זה. באופן פרדוקסלי, אילו שוויץ או אירלנד הצפונית היו מעוניינות בקליטת "עולים חדשים" אין ספק שצד הביקוש לא היה בעיה. עוד ראיה לכך שאיכות השלטון היא grossly overated. אני חושד שהממשל השוויצרי לא באמת מתפקד כל כך טוב. חוסר אמון כל כך בסיסי בין המערכת הפוליטית לבין דעת הציבור (בשאלת ההצטרפות לאיחוד) בהכרח מלמדת על בעייה מסויימת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |