 |
ההגדרה "מוזיקה איכותית" היא בד"כ אינדיווידואלית מדי, ולכן קשה לאנשים להזדהות איתה. אני אתן פה את הדיעה שלי לגבי "מהי מוזיקה איכותית?". מבחינתי מוזיקה איכותית היא מוזיקה שטעמה רק משתבח מהאזנה להאזנה. גידי הזכיר כאן את ג'תרו טאל, אז אתייחס אליהם. את האלבום ת'יק אז א בריק שלהם שמעתי בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי כשחבר שלי ניסה לשכנע אותי לבוא להופעה, ולא התלהבתי בכלל, נשמע לי כמו סתם שילוב של פולק ורוק מתקדם. לאחר 5 שמיעות של האלבום במלואו (ורק לשם ההבהרה - מדובר בשיר בודד של 40 דקות) התחלתי להבין יותר ויותר מה קורה ורק מהשמיעה ה10-11 השתלטתי לגמרי על האלבום והייתי מסוגל להסתדר עם המבנה ועם כל המלודיות. היום, לאחר מאות שמיעות של האלבום הנ"ל עדיין מכל שמיעה מתגלים לי רבדים נוספים באלבום: מלודיה צדדית קטנה, תפקיד בס מגניב, ועוד. זאת מבחינתי ההגדרה של מוזיקה איכותית. הדבר נכון מבחינתי בכל סוג של אמנות: ספרות, שירה, קולנוע וכו'.
מהצד השני, מוזיקה "לא איכותית" היא מבחינתי מוזיקה שנמאסת לאחר שמיעות בודדות. רוב המוזיקה הפופולרית שנוצרה במאה ה20 משתייכת מבחינתי לקטגוריה הזאת. אלבומים כאלה בנויים כך שכבר מהשניות הראשונות תוכל "להתמודד" עם הקטע, ועד סוף השיר כבר תתחיל להינות בעזרת פיזמון חוזר, מבנה סטנדרטי וכו'.
אם נתייחס לראפ, או במקרה הזה לאמינם, נראה שאמינם הוא לא יוצא דופן מהמוזיקה הפופולרית של המאה ה20: המוזיקה בנויה במבנה סטנדרטי של בית ופיזמון, הקצב הוא תמיד 4 רבעים במובן הפשוט והבנאלי של המלה, והמוזיקה לא כוללת שום רובד נסתר, שום דבר שיביא לך הנאה נוספת בפעם השניה או השלישית שתשמע את האלבום. לטקסטים אני מעדיף לא להתייחס, אם כי אני חושב שלא היית קורא את הטקסטים של אמינם אם היה מעדיף לפרסם אותם בתור ספר שירה ללא עניין המוזיקה. שימו לב: אני לא שולל כאן את כל מוזיקת הראפ, או מוזיקה פופולרית באשר היא. למיטב ידיעתי, יש אמני ראפ שהמוזיקה שלהם היא כן מעניינת ומורכבת, ויש טעם לחזור אליה מספר פעמים, אבל אני עדיין לא שמעתי כאלה.
מקווה שהבהרתי את עצמי
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש