בתשובה לטל כהן, 29/06/02 10:33
בצד האיחולים... 75174
באופן כללי, אני חושב שרוב האבחנות בין "ספרות זולה" ו"סיפורת" הן תפלות, ונוטות לחטוא לאיכות ולהנאה שניתן למצוא בספרים שמשתייכים לכאורה לז'אנר הראשון. "הייתי מפקד סטאלג", שאלי השאיל לי באדיבותו, הוא פחות מתיימר, הרבה יותר סוחף ואמין כמעט באותה מידה כמו סיפורים שנחשבים איכותיים יותר. "ישראל בשנת 2000", שאולי לא משתווה לספרי המדע-בדיוני הגדולים של וולס, קלארק ואסימוב, בכל זאת מציג תמונה מעניינת וקודרת של עתיד שבו ההתפתחויות הטכנולוגיות לא באו לצד התפתחויות פוליטיות מתאימות. ובכל מקרה, הסיווג של ספרים לכאלו שאנשים ברי דעת צריכים לקרוא וכאלו שאסור להם לקרוא, פוגם רק בהשכלה של אותם אנשים. הם לא יוכלו להכיר את החברה שבה הם חיים מבלי לקרוא את הספרים שלה.
בצד האיחולים... 75186
"אסור להם לקרוא" נשמע כמו מגבלה טפשית ומיותרת למדי, ואני לא מתייחס ברצינות למי שנותן יחס שכזה לספרות קלה/זולה.

לדעתי ההבדל נעוץ בקיום אמירה; כלומר, האם יש לספר משמעות מעבר להנאה הרגעית שבקריאתו. הספרות ה"איכותית" ביותר נחשבת לזו שיש לה אמירה על "המצב האנושי" או "משמעות החיים", אולם גם ספרות עם אמירה פוליטית, חברתית, וכו' היא ספרות עם אמירה משמעותית, במקרים רבים. ספרי מד"ב רבים, למשל, הם ספרים עם אמירה חברתית. לעיתים האמירה אינה הבעת דעה או הצגת פתרון, אלא הצגת בעיה בפני הקורא - קח והתחבט להנאתך.

ההגדרה הנכונה ל"ספרות קלה" היא "ספרות שאינה מנסה להציג אמירה". עם זאת, ישנו נושא איכות הכתיבה (הן במישור איכות הפרוזה והן במישור איכות העלילה), ולכן גם אם מרבית ספריו של (נניח) ז'ול ורן היו נטולי אמירה, עדיין צורם לי קיבוצם באותה קטגוריה כמו (נניח) ספרי דני-דין.
דנידין זה ספרות עם אמירה 75251
הספרים המאוחרים בסדרה הזאת מלאים בהטפות על הצורך למיזוג בין העם היהודי והערבי בארץ ישראל השלמה על מנת להקים מחדש את האומה העברית הקדומה .
ואם זה לא סדפרות עם אמירה ,אז אני לא יודע מה כן .
דנידין זה ספרות עם אמירה 75292
נקודה מעניינת. כנראה שישנם שיקולים מורכבים יותר מ*קיום* אמירה - מורכבות האמירה, למשל - כמו גם שיקולים של איכות ספרותית, אני מניח.

כמובן ש"איכות ספרותית" הוא מדד סובייקטיבי לחלוטין...
בצד האיחולים... 75276
אני לא מוצאת קשר ישיר בין קיום אמירה לבין ההפרדה בין ספרות קלה/כבדה. לחלק נכבד מספרי הספרות הקלה יש אמירה. לדעתי, ספרות "איכותית" לא נמדדת באיכות האמירה או בעצם קיום האמירה, אלא בזה שההנאה מהספר אינה נגישה לכל אחד (בין אם ברמת האמירה, השימוש בשפה, או מורכבות המבנה של היצירה).
שמעתי את אלי אשד היום ברדיו 76371
היום בשעה 10 שמעתי תוכנית בת שעה אם אלי אשד וערך דין אלקסנדר טלמור על ספרות פופלארית שהיתבססה על סיפרו של אלי
אני חיב לציין שזאת הפעם השניה שאני שומעה את אלי ברדיו ברשת א בחודש האחרון ואו זה ממש מגניב ושלא נדבר על זה שגם את שימעון גלבץ שמעתי בשבועה שעבר מיתרעיין ברדיו
יש כוחבי טיקשורת באייל ואנחנו שותקים
ואו זה ממש כימעט
מה שמביא אותי למחשבה שאולי פעם אחת ולתמיד ההיה כנס של מישתתפי האייל
זה בטח ההיה מגניב ליפגוש את כול האנשים שכותבים פה או שלא תארו לכם איזה מילחמה תההיה שם
ממש מילחמת גוג ומגוגא
לי המה ממש מגניב לפחות תעדכן באייל כשאתה מופיעה איפה שהוא ואולי כול אחד מקוראי האייל שמיתרעין לרדיו טלויזיה מוציא דיסק שיעדכן
כנס האייל 76440
באותו עניין גם בפורום רוטר נט הציעו לפני שבוע כנס משתתפים.
חלק מהמגיבים הקבועים כבר מכירים אישית, ואחרים (מיץ פטל?) עשויים להירתע מחשיפת זהותם. לכן לא נראה לי שיש טעם ברעיון הזה.

אגב, אומנם לא קראת, אך את הכתבה במעריב על הספר של אלי אשד כתב אחד, ניתאי ארטנשטיין הזכור לקוראים הוותיקים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים