בתשובה לאריק, 01/09/22 12:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
״פאנקיסטים התייחסו לפינק פלויד כהשחתה של הרוק, ולהיפך.״ לא הבנתי מה הטענה? שהיו עוד אנשים שהתייחסו לזרמים אחרים כהשחתה של הרוק? שזה קטגורית אומר שכל מי שאומר שז׳אנר כלשהו הוא השחתה של הרוק - טועה? מה הטענה? ״והקשר בין פיק לבין גלאם רוק היה רק בחיצוניות, לא במוזיקה.״ מה זאת אומרת? הרי גלאם זו הגדרה חיצונית, לא מוזיקלית. יש לך את בואי שנחשב גלאם, ויש את אליס קופר שגם הוא גלאם - יש ביניהם קשר מוזיקלי? מהות ההגדרה הגלאמית היא ההתמקדות בחיצוניות. בהרבה מאד מקרים ההצטעצעות הזאת באה על חשבון תוכן מוזיקלי, היו גם מקרים שלא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה כתובה בגוף התגובה הקודמת- זה דיבור מהפוזיציה. רוב (כל?) הז'אנרים ברוק הואשמו בהשחתה שלו על ידי חסידי ז'אנרים אחרים. לעניין פיק וגלאם- 1. פיק לא עשה כמעט רוק בקריירת הסולו שלו1. הוא היה אמן פופ. אולי אפשר לשייך אותו לזרם ה Art pop בגלאם. 2. גלאם הוא לא רק חיצוניות, כשם שפאנק הוא לא רק חיצוניות, אלא גם סגנון מוזיקלי מובחן ברוק. אכן יש קשר מוזיקלי מסויים בין בואי של שנות השבעים ואליס קופר. אני מוצא דמיון בין School's out ו Suffragette city שיצאו באותה שנה. ________ 1 יוצא דופן בולט הוא "מרי לו", שהיה לדעתי בהחלט שיר גלאם רוק. גם "הרקדן האוטומטי" שייך לסוגה. אני מתקשה למצוא עוד אחד (מעלה, מעלה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> פיק לא עשה כמעט רוק בקריירת הסולו שלו עוד יוצא דופן (שגיליתי הרגע): הפזמון של אל תתן לייאוש. איזה שיר הזייה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך פיק. ערבוביה של הכל בכל. הפעם לא הצליח, אבל מקבל נקודות על הניסיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ''שני תפוחים'' המוקדם. הצ'רצ'ילים עשו ממנו רוקנרול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי את הטענה. כמו שפוליטיקאי שמואשם בשחיתות יגיד ״טוב כמעט כל פוליטיקאי הואשם במשהו מתישהו לא?״ מה זה אומר בדיוק, איך זו טענה? זה שכולם הואשמו לא אומר שכולם הואשמו בצדק. - בוא לא נהפוך את זה לדיון על תתי ז׳אנרים במוזיקה כי זה באמת לא העניין... מה שאני אומר הוא שלעגו לפיק כי במופעים הראשונים שלו הוא באמת היה קצת נלעג, בדומה למקובל בהרבה גלאם (לא משנה אם רוק או פופ אני מדבר מהות, לא ז׳אנר) הוא הציג יותר עטיפה וגימיק מאשר תוכן מוזיקלי. הוא זכור לטובה לא בזכות הגימיקים אלא בזכות ההיבטים הבוגרים והרציניים יותר של המוזיקה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעריצים הרבים של פיק (לא הייתי ביניהם) הוא בכלל לא היה נלעג. להיפך. ה"באמת" שלך מנסה להשען על בסיס אובייקטיבי שאיננו. ביקורת אמנות היא תמיד סובייקטיבית. בעיני גפן הבן פלצן, אבל לא בעיני מעריציו הרבים. אני לא טוען שאני מחזיק באמת מידה אובייקטיבית, אלא שמנקודת המבט הסובייקטיבית שלי הוא פלצן. בהתחלה הממסד לא הצליח לבלוע את פיק, והוא אכן זכה ללעג כי בעיני הממסד הוא היה נלעג. אבל פיק רצה בהכרת הממסד. לקח זמן והממסד זז קצת לכוונו ב"נאסף תשרי"1, אבל את החיבוק הממסדי קיבל בזכות דנה אינטרנשיונל, ומאז הוא נהיה "המאסטרו". זה לא הוא זז, זה הקונצנזוס הממוסד. __________ 1 את "שושנת פלאים" של טשרניחובסקי (שיר ענק לדעתי, מהטובים שלו) הוא הלחין והגיש ב 73' לערב שירי משוררים של גל"צ ונדחה. נדחה! את "נאסף תשרי" הלחין אחרי שזכה בתואר "זמר השנה" של רשת ג' (הפופית) לשנת 1977. ארבע וחצי שנים אחר כך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |