בתשובה לצפריר כהן, 21/09/22 21:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון. כחלון לקח אחריות. הבעיה היא שמה שהממשלה רואה לנגד עיניה הוא הסימפטומים (מחירים גבוהים) והיא מנסה לטפל בהם (מעמ אפס, הדוגמה הכי מובהקת) ולא במחלה. האם המחלה היא משך הזמן הארוך מתחילת תכנון לגמר בניה? לדעתי זה בעצמו סימפטום לבעיה יותר בסיסית- שהקרקעות הזמינות לבניה מועטות. וגם זה לא שרש הבעיה- שרש הבעיה הוא העדר תכנון מוסדר לטווח ארוך. אז הותמ"ל נתנה פתרון לבעיית התמשכות זמן התכנון, אבל היא תלויה בתכניות שהממשלה (קבינט הדיור) מגישה לה. עכשיו מההתחלה לסוף (כל הקישורים מספקים הרבה מידע מעניין נוסף) - תוכנית מתאר ארצית [ויקיפדיה] (תמ"א) הכוללת הראשונה פורסמה בשנת 1951. התמ"א הכוללת הבאה תמ"א 1 [ויקיפדיה] פורסמה ברשומות רק בפברואר 2020. בין לבין היו תכניות ארציות חלקיות - לתחנות כח, לדרכים, לגנים לאומיים וכו'. המפורסמת שבהן היא כמובן תמ"א 38 "לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה". חלק מהתמ"אות כלל לא אושרו בממשלה. להלן רשימת התמ"אות. ניתן לראות מהרשימה שעד תמ"א 1 הכל היה טלאי על טלאי. תמ"א 35 [ויקיפדיה] (פורסמה בנובמבר 2000, אבל אושרה בממשלה רק בנובמבר 2005) נועדה להגדיר את מדיניות התכנון ופריסת היישובים בישראל עד שנת 2020 והיא הבסיס לכל יוזמות הבנייה למגורים במדינה עד שתמ"א 1 החליפה אותה. הבעיה שתמ"א 35 הטילה מגבלות די חריפות (על צפיפות בערים, על גידול שטח המטרופולין, על הרחבת ישובים כפריים וכו'). - מלאי הקרקע הזמין לבניה נמוך כל הזמן. כיוון שלא היה מעולם תכנון ארצי לקרקעות הזמינות לבניה, ההפשרה של קרקעות לבניה מתבצעת מקומית ונקודתית בכל פעם. מכירים את המודעות למכירת שטח חקלאי שאו טו טו מופשר לבניה? אז זהו- שאי אפשר לדעת האם ומתי. - הליכי התכנון מתבצעים רק לאחר ההחלטה להפשיר את הקרקע לבניה. זה סדר הדברים הטבעי והמובן. הבעיה העיקרית איננה שהליכי התכנון הם ארוכים (5-7 שנים) אלא שמטבעם הם מתבצעים אחרי ההחלטה הנקודתית להפשיר את הקרקע. היינו שהבעיה האמיתית היא שההחלטה להפשיר קרקע לבניה מגיעה מאוחר מדי, כשהצורך בקרקע לבניה כבר קיים, ורק אז מתחילים בהליכי התכנון הארוכים. אילו היתה תמ"א מוכנה ובה כל הקרקעות הזמינות לבניה בעתיד היה אפשר לעשות את תהליכי התכנון מראש, ולא היתה בעיה להוציא מכרזים לכל כמות רצויה. אבל המצב המתמשך הוא שכל החלטה על מתחם בניה למגורים היא נקודתית. - בעקבות מחאת הדיור עבר ב 2011 חוק הוד"ל, בו ועדות מחוזיות אמורות היו לייצר פתרונות לדיור בר השגה. היוזמה הזו נכשלה, וביולי 2014 עבר ביוזמת משרד האוצר בראשות לפיד חוק הותמ"ל [ויקיפדיה] כהוראת שעה. הותמ"ל נועדה לקצר את משך התכנון כשהיא מחליפה את הועדות המקומיות. הותמ"ל אכן סייעה למערכת התכנון להגדיל משמעותית את התפוקה שלה. התפוקה של הותמ"ל גדלה משנה לשנה ונראה לי שלא מעט מהגידול בהתחלות הבניה בשנים האחרונות (וגם בשנים הקרובות) הוא תוצאה של פעילותה. הותמ"ל מטפלת במתחמים גדולים לדיור, בני אלפי יח"ד. - בשנים 2014–2020 הוכרזו 150 מתחמים מועדפים לדיור, שעברו לטיפול הותמ"ל, בהם קיים פוטנציאל לתכנון של כ-436 אלף יח"ד. רובם (300 אלף) עברו לוועדה עד סוף 2017. זה כנראה החלק שבו כחלון משך ודחף. מ 2015 ועד סוף 2020 אישרה הוועדה 85 תכניות שבהן כ-256 אלף יחידות דיור- קצב של 42 אלף יח"ד בשנה. שנת השיא היתה 2019 בה אושרו בוועדה תכניות בהיקף כ 65,000 יחידות דיור, ואילו ב 2020 אושרו 30,000 בלבד. בינואר 2018 יצא היתר הבניה הראשון למתחם שאושר ע"י הותמ"ל (שלוש שנים זה באמת מהר. לפי דו"ח בנק ישראל מ 2014 הממוצע מההגשה לוועדה המחוזית ועד היתר בניה הוא 10 שנים, מתוך סה"כ 13.5 שנים בשרשרת ייצור דירה). ב 2017 תוקן חוק הותמ"ל כדי לכלול גם מתחמי פינוי-בינוי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |