בתשובה לשוקי שמאל, 29/09/22 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה שוב על שאתה מאיר את עינינו בנושא זה. מה עם בג"ץ נגד עיריית חדרה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא חושב שמישהו פונה מרצונו החופשי לביה"מ בישראל אלא אם הוא פוליטיקאי או בלתי שפוי לחלוטין. נדמה לי שעל בתי הדין בישראל חל מה שפסקו חז"ל "אוי לרשע ואוי לשכנו". איני חושב שיש ביכולתי או מתפקידי לחנך את הרשויות בישראל. אני פועל ככל יכולתי כאזרח מן השורה בישראל ומנצל את חופש הביטוי שלי ככל שהוא ניתן לי. אני משתדל להפיץ מידע מוסמך על פרשה זו בכל מקום שמישהו מקשיב לי, כדי למנוע מאזרחים מן השורה אחרים ליפול קורבן למידע מטעה שאין ביכולתם לאשר או להפריך בלא מאמץ. אני חושב שעלינו לחשוף ולפעול כנגד עלילת הדם בכל מקום שאנו יכולים. לו הייתי תושב חדרה בהחלט הייתי מנסה להודיע למר גנדלמן ראש העיר, שעד שלא ישנה את שם הרחוב, אקפיד בכל בחירות להצביע לאופוזיציה שלו. אל תחשוב שהשאלה שלך אינה מטרידה אותי. אנו מוקפים בכתם דיו הולך ומתפשט של הכזבים האלו ואני לא רואה אף גוף ציבורי נבחר המתנדב לעמוד בפרץ. אני שואל את עצמי מה נעשה כאשר כתם הדיו הזה יגיע לבתי הספר? בקריירה הקצרה שלי כמורה בתיכון, זכור לי שאחד ההורים אישר לבנו להעדר משיעורי הערבית. לענ"ד הנושא חטיפת ילדי תימן מצדיק העדרות מאורגנת של ילדינו משיעורים כאלו אם יהיו. אפרופו, בעוד אנו טורחים ועושים את מה שרותי שילוני מערוץ 12 מפחדת לעשות וחושפים את ערוותם של אנשי עמר"ם כפי שנחשפה בגלל זיהוי שרידיו של הילד יוסף בן שלום מלמד, עמר"ם, המשת"פית שלהם תמר קפלנסקי מהארץ ונושאות הכלים השוטות שלהם נורית קורן, עידית סילמן ונעמה לזימי כבר בוחשים בקדירה חדשה: משהב"ר בין הפטיש לסדן. תקציר העלילה: העילוי הידוע פרופ' גרוטו לפני שהופרש מכהונתו, חתם שלא בטובתו על מסמך עמדה בנוגע למחדלים של עובדי משהב"ר בטיפול בעולי תימן. מדובר בעיסה משונה של טענות לשת"פ באימוץ לבין ניסויים רפואיים שנעשו כביכול בילדי תימן במעברות. המסמך מערבב ציטוטים חלקיים מכלי שני (מדו"ח הועדה המשפטית של כהן-קדמי) עם ציטוטים ערוכים מן המקור הידוע במהימנותו של אתר עמר"ם. לאחר שמשהב"ר הועמד על הבעיות בדו"ח הוא פנה לקבל חוו"ד שנייה מפרופ' שפרה שוורץ שע"פ הויקיפדיה נושאת בקרדיטציות שאין למעלה מהן בתחום חקר ההיסטוריה של הרפואה. שפרה שוורץ [ויקיפדיה] הנ"ל כתבה חוו"ד בת 12 עמ' מאוד קשה על המסמך. כעת קפלנסקי ולזימי "משתוללות" על הפנייה לשוורץ בשל הסיבה האחת ויחידה שהנ"ל התבטאה בעבר כי לא נתקלה בשום ראיה במסמכים, המאשרת את חטיפת ילדי תימן ומשום שנעזרה בחוו"ד שלה באנשי מרכז המידע לפרשת ילדי תימן (קבוצה שאפשר לתאר אותה בלשון סגי נהורא כחוג מכחישי שואת ילדי תימן). במרקחת השופכין החדשה הזו נופל עלינו התפקיד הלא נעים והלא פשוט של לקבוע שיש הבדל אחד גדול בין אנשי מרכז המידע לבין אנשי עמר"ם: בעוד פרסומיהם של אנשי מרכז המידע מתבררים שוב ושוב כנכונים, הפרסומים של עמר"ם מתגלים שוב ושוב ככזבים וכעיוותי האמת. מתנצל על התגובה הארוכה לשאלה הקצרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזימי או קטיעי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה לנעמה לזימי חה"כ של מפלגת העבודה. נעמה קטיעי היא פעילה בכירה של ארגון עמר"ם. א. אני חושב שאני יודע מדוע אתה שואל. יש "נסיבות מקלות" במקרה של לזימי. היא סוג של פעילת זכויות אדם, פמיניסטית, מזרחית, נשים נפגעות וכן הלאה. הפעילות למען ילדי תימן, סוג של באה עם התחום. היא גם לא טוענת לקרובי משפחה שנחטפו, עד כמה שאני יודע. הבעיה היא שגב' לזימי היא חוליה בהתנהגות נפשעת של מפלגת העבודה. מפלגתם של דור מקימי המדינה, במקום להגן על מורשתם, בחרה לנסות לתפוס מקום על ספסל המאשימים. ראשי המפלגה פרץ, הרצוג ויחימוביץ יצאו בהצהרות התומכות בקו של עלילת הדם. מירב מיכאלי ישבה בועדה של נורית קורן. היא אמנם עשתה שם קולות של שטיח ולכן כנראה יודעת שמדובר בעלילת דם, אבל בוחרת למלא פיה מים בעניין זה. כאשר פעילותה של לזימי נוספת על התנהגותו של חה"כ לשעבר פרופ' יוסי יונה שהציג עצמו כבן דודה של חטוף, למרות שידע שהועדה המשפטית הציגה מסמכים שהנ"ל נפטר ולא נחטף, נוצר למפלגת העבודה רקורד של בגידה במורשתה, שלפחות עבורי הוא בלתי נסלח. ב. כמי שקרא הרבה עדויות של רופאים ואחיות שסיפרו על עבודתם עם דרי המעברות ב 48-54, אני יכול להעיד על תנאי העבודה הקשים מאד. כל עמדה של משהב"ר שאינה מגנה על מורשתם של עובדים אלו היא בחזקת נבלה. המסמך המקורי של משהב"ר מלקט טענות מן היקב ומן הגורן ומייחס לעובדי משהב"ר גם שת"פ עם אימוץ ילדים וגם עריכת ניסויים רפואיים בהם. הטענות על ניסויים רפואיים לא הוכחו בשומקום, וועדת קדמי אפילו לא התיחסה ברצינות לנושא והגדירה אותו בחזקת אי הבנות ושמועות חסרות שחר. מי שמכיר את החומר, יודע שהאימוץ טופל לא ע"י עובדי משהב"ר אלא ע"י העו"ס ממשרד הסעד. הרופאים והאחיות לא היו אמורים להיות מיודעים על התהליך. הסיפור הוא שמוסדות הילדים, שם נעשו רוב האימוצים, נוהלו בד"כ ע"י רופאים או אחיות שיודעו על האימוצים ובשיתוף הפעולה שלהם אין שום טעם לפגם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו הרחוב בחדרה, נזכרתי שמי שיזם את קריאת שם הרחוב היה אבנר פרחי, שהוא עוד אחד מאותם פעילים שפועלים גם כעיתונאים. פרחי זה קשור לאחת העדויות המרכזיות שמביאים הפעילים לחטיפות, עדותה של האחות רוז'ה קוצ'ינסקי ממעברת עין שמר. רוז'ה התקשרה בטלפון לאבנר פרחי מיזמתה וספרה לו שהיא באופן אישי נסעה באמבולנס מבית הילדים בעין שמר לבי"ח עם ילדים בריאים ואח"כ נמסר לה שהילדים מתו. העדה הזו זומנה להעיד בועדה, אך סרבה להגיע מטעמי בריאות. בגלל החשיבות והמרכזיות של העדות הזאת נסעה הועדה והעידה את העדה בבית משפט השלום בחדרה. באתר של ועדת עמר"ם נכתב כי "בעדותה בפני הועדה, מיתנה את עדותה". בנסיבות העניין, מדובר בתיאור שהוא חצי אמת הגובל בשקר גמור. הצרה היא שכדי לדעת זאת צריל לצלוח 270 עמודי פרוטוקול של עדותה בועדה עדותה של רוז'ה קוצ'ינסקי בועדת קדמי קיצורו של עניין: בעדותה בועדה קוצ'ינסקי ניסתה לחזור בה מדבריה וטענה שפרחי הוביל אותה ושתל מילים בפיה. למזלו, פרחי הקליט את השיחה וברור לגמרי שעיקרי הדברים אכן נאמרו ביזמת העדה. אם היה זה דיון משפטי רגיל, יתכן שהעדה היתה מוכרזת כעדה עויינת. בעדות מתברר שהיא מטפלת (ולא אחות) שעבדה בגיל 17 בבית התינוקות של מעברת עין שמר ב-1949. משך עבודתה לא ברור. בעדות טענה שזה 4-5 חודשים. בעדויות אחרות מדובר על כמעט שנה. מדובר במקרה חד פעמי בו הוסעו 2 תינוקות לבי"ח בעפולה. היא הודתה שעל מותו של אחד או שניהם היא רק שמעה ולמעשה אינה יודעת מה קרה איתם. היא הודתה שאינה מוסמכת לקבוע את בריאות התינוקות ולמעשה נאמר לה שהם חולים. כמוכן התברר שמה שסיפרה על זוג מבוגר שדבר באנגלית ובגרמנית על אימוץ תינוק, כלל אינו קשור לאמבולנס. כנראה מדובר על זוג שדיבר באידיש על אימוץ תינוקת אחרת שיתכן בהחלט שהיתה יתומה. העדה מסרה שם של מטפלת אחרת שעבדה איתה. זו הועדה אף היא והעידה שאינה יודעת על שום חטיפות והזהירה את הועדה לא להאמין לאף מילה של רוז'ה ("פנטזיונרית" כלשונה). מן הפרוטוקול עולה שלרוז'ה 2 בנות. אחת בשם טובית דדוש לחצה עליה להעיד והשנייה לא רצתה שתעיד. הבת השנייה אמרה לפרוטוקול שאמה כנראה ניסתה לעשות רושם שהיא יודעת יותר משידעה באמת. כמוכן ברור שעדותה של רוז'ה הושפעה מטענות ודברים ששמעה עשרות שנים אחרי האירוע. סיכומו של עניין: לא "מיתנה את עדותה" אלא מן העדות נותר אפר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |