בתשובה לדב אנשלוביץ, 10/10/22 9:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"התאוריה ההליוצנטרית" (הידועה גם בשם "תאוריית הגאון המרושע") מסבירה (ואף מנבאת!) טוב יותר מכל תאוריה אחרת את ההתנהגות של נתניהו, וכל הסבר אחר הריהו שרטוט אפיציקלים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר הזה לא מוסיף שום דבר להבנתי. המושג ''תאוריית הגאון המרושע'' לא מופיע בגוגל. ''התאוריה ההליוצנטרית'' היא נושא שקשור בתנועת הכוכבים. איני מבין איך זה קשור לתגובה שכתבתי, וגם לא מבין מה יוצא לך מזה שאתה מתעקש לכתוב תגובות שעבורי הן סתומות לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברנו על כך לפני שנה-שנתיים, בקשר לתזמון המופלא של עליית התחלואה ועיכוב הסגר עד שתעלה מספיק להצדיק סגר הדוק שיכלול את בתי המשפט בתזמון הנכון. כמו שהמודל ההליוצנטרי, מרגע ששינה את הנחת היסוד וזווית הראיה סידר פתאום הכל, ולא היה צריך לשרטט יותר אפיציקלים מסובכים, כך מרגע שמניחים שמה שמעניין את נתניהו זו טובתו של נתניהו (וזהו) פתאום כל התנהגותו ברורה ומוסברת היטב. אולי התגובה הזו תרענן את זכרונך (הקרדיט לפונז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהיה מיותר לגמרי להגיע לעניין רק אחרי כמה תגובות בנוסח תורת הרמז והסוד. האם באמת סברת שאבין את כוונתך? אתה מחזיר אותי לרעיון המופרך ההוא, שאותו כבר הספקתי לשכוח, לפיו נתניהו עשה סגרים כדי שבית המשפט יהיה סגור וכך יצליח בגאונותו לבטל את משפטו (ומדינות אחרות עשו אז סגרים מן הסתם כדי לעזור לידיד בכך שלא יתעורר חשד חלילה שהוא עושה זאת למען ביטול משפטו). אבל נדמה לי שהמשפט הזה בכל זאת החל ונמשך עד היום וכפי הנראה עוד יימשך שנים רבות להנאתכם, כך שהגאון לא הצליח בדרך המופלאה הזאת לבטלו. אני חושב שהיה מדובר אז באחד הרעיונות המופרכים ביותר שהועלו מעל דפי האייל. היום אנחנו עוסקים בעניין אחר. אני חושב שהסברו של שטייניץ לפיו כאשר יש מחלוקת דומה על שטח בין שתי מדינות, הפתרון הוא פשרה, ולפי מה שסיפר תמיד הסתיימו כך מחלוקות כאלה בין מדינות: "זה אומר כולה שלי. זה אומר כולה שלי. יחלוקו." לכן, במחלוקת הזאת עם לבנון הפתרון הכי טבעי והכי מובן למתבונן מהצד הוא באמת פשרה. אז זה נכון שאני עצמי הייתי בכל זאת מוכן במקרה הספציפי הזה לוותר בעניין הזה מהסיבות שמניתי. אך כפי שאמרתי עמדה של אי וויתור היא מאד הגיונית. דווקא עמדה של וויתור מחייבת יותר הסברים ויותר קשה להבנה. אז אם אתה רוצה להאמין שהממשלה הקודמת התעקשה על פשרה מסיבות לא מובנות, והיום היא מתמידה בעמדתה ומתנגדת להסכם שבו לבנון מקבלת את כל השטח אבל הפעם עם סיבה - בגלל בחירות, יבושם לך1. 1בזמנו, כשבגין הפציץ את הכור האטומי בבגדד גם היו רבים שאמרו שזה בגלל בחירות. אני זוכר שההאשמה הזאת ממש עצבנה אותו, ובנתה קטע מפורסם בנאום שלו: "אני אשלח את הטייסים למשימה כל כך מסוכנת בגלל בחירות?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הפריך אותו? לא ראיתי. להזכירך השאלה (אז כעכשיו) היא לא שאלה של קיום (המשפט או ההסכם) אלא שאלה של תזמון. אני משוכנע שכל מי שיקים קואליציה, כולל נתניהו, יחתום בסוף על הסכם מאוד מאוד מאוד דומה לזה שלפיד נסוג ממנו ערב הבחירות, ויציג אותו כהצלחה. הנה ניבוי של התאוריה. לתאוריה המתחרה שלך המכונה כאן "הסברו של שטייניץ" יש תמיד הסברים, ולא ניבויים. היא לא שווה כלום. אם אנחנו מדברים על קיום, אפשר להזכיר את ההסכם עם גנץ. גם כאן התאוריה ההליוצנטרית ניבאה את העתיד, ולתאוריה המתחרה שלך היו רק הסברים בדיעבד. __________________ לבגין האמנתי, תאר לך. כשאני מנסה לדמיין את נתניהו אומר את אותו משפט אני מקבל קבס. אתה באמת לא רואה את ההבדלים בערכים האישיים בין בגין לנתניהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שהרעיון יהיה מופרך לא צריך למצוא איש שהפריך אותו. כשבוחנים אותו היום ממרחק של זמן, ברור לגמרי שהוא מופרך. מה רצה להשיג "הגאון המרושע"? האם השיג? אז איך זה שהוא בכל זאת, כחלק מהרעיון, גאון? קשה לי להבין איך אפשר בכלל להתעקש היום על שטות כזאת. לא הצגתי שום "תיאוריה מתחרה" של שטייניץ, אלא עדות אישית שלו, החופפת גם לעדותו של שגריר ארצות הברית לשעבר, דייויד פרידמן, וגם עוד "גורמי חוץ". על מה שהיה בזמן שהממשלה הקודמת ניהלה מו"מ ומה התנאים שהסכימה להם הממשלה הנוכחית, ויש הבדל עצום. לפיד לא מצא לנכון לסתור את העדויות האלה, למרות שהן מציגות אותו כשקרן. לפלא הוא בעיניי שאתה חושב שלא מדובר בסיפור נכון. אשר להסכם שעליו תחתום או לא תחתום הממשלה הבאה, הדבר לא יוכיח שום דבר לגבי הוויכוח הזה. קל לזרוק אבן לבאר, ויותר קשה להוציא אותה ממנו. ההתנתקות הארורה לא בוטלה עד היום. כך גם הסכמי אוסלו האסוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן מאמר של גיורא איילנד שהוא (כמוני) בעד ההסכם, ובו תיאור של ההסכם והשינוי יחסית למה שהתעקשה עליו הממשלה הקודמת, שהוא עוד אישור למה שסיפר שטייניץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי שהיה עוד פרט אחד שלא הצלחתי להבין ואיני מבין גם אחרי תגובתך האחרונה. מה זה "יוני נתניהו הקריב את חייו למען המדינה1 ובנימין נתניהו . . ." איך המשפט הזה משתלב בדיון? ומה רצית לומר בשלוש הנקודות? "יצא חי?" 1 אגב, אני חושב שהביטוי "הקריב את חייו" מתאים, למשל, לרועי קליין שבאמת הקריב את חייו למען חייליו (לא למען המדינה). נסיבות מותו של יוני נתניהו לא מתאימות לביטוי הזה. הוא לא הקריב את חייו אלא סיכן את חייו, כמו שעשו שני אחיו בהתנדבם ליחידה מסוכנת, וכמו שעשה גם הנבלה אהוד ברק ורבים אחרים. ההבדל היחיד בינו ובין האחרים הוא שאותו הכדור מצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצריך להפריד בין "התאוריה ההליוצנטרית" לתאוריית "הגאון המרושע". אני חושב שהתאוריה השנייה אינה עומדת במבחן הראיות. למיטב הבנתי, המצב יותר מורכב ולא ניתן לצמצם אותו לאיש אחד. יש שלושה טיעונים כנגד תאוריית "הגאון המרושע" א. ההסבר של ידידיה לארוע "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים" יותר ממתקבל על הדעת. היה אכן זמן בו נתניהו עשה מאמץ גדול להעביר את ש"ס ממחנה היושבים על הגדר למחנה המתנגדים הרעיוניים להסכמי אוסלו והתפתחויותיהם. יתכן בהחלט שבמוחו של נתניהו לא היה בדבריו פגם. החיבור בין הגישה הגלותית של היהודי בגלות הנרדף תמיד (הגישה הרויזיוניסטית מבית מדרשו של אבא) עם תזת ה"אל תתנו להם רובים" "מטהרת" את החלק השני מצד ההסתה לצד ההסתמכות וההגנה העצמית. גם בפרשת ה"ערבים נוהרים באוטובוסים" אפשר שנתניהו לא ראה פגם בדבריו. הוא הרי לא האשים את הערבים בתמיכה בטרור או משהו מעין זה. יתכן גם שבאותו זמן האמין שמדובר באמת. כך שקריאתו לא נועדה להסית נגד ערבים אלא לעורר את החסידים לנהור אל הקלפיות. צריך ליחס לנתניהו סוג של אינטלגנציה ויכולת אנליטית וגם יכולת לראות דברים משני הצדדים. אין ראיות ברורות לכך שהוא ניחן בתכונות אלו. ב. לעומת זאת, ככל שעובר הזמן הולכת ומתבססת דמותו של נתניהו כאדם שבני משפחתו רודים בו ומושקע רובו ככולו בתעמולת בחירות שלעולם אינה מסתיימת. הדברים אינם קשורים, אבל הניסיון להציג תדמית של המנהיג עם יד הברזל מול חוסר היכולת לעשות סדר בביתו, יוצר רושם של פארסה. מצד שני, רק על נתניהו אפשר להאמין שהוא באמת חושב שהדרך למוחם של מצביעי ש"ס עוברת בלחישות על אוזנו של המקובל הגריאטרי וכי איזשהו מאמר חיובי באתר "וואלה" שווה את התסבוכת עם בזק. ג. ככל שהזמן חולף, נראה שנתניהו מאבד את יכולתו לעשות שיקולים לאומיים והולך ומתכנס בתוך המורשת מבית אבא של נרקיסיזם קורבני ומלחמה ללא גבול עם איזושהי אליטה המונעת ממנו את ההכרה וזכויות היתר שהוא ראוי להן. הגאון המרושע אמור לפעול בשמה של איזו שליחות מרושעת. עושה רושם שהשליחות היחידה הממלאת את עולמו של נתניהו היא המשך כהונתו כרוה"מ. נראה כי "חטאו" העיקרי של נתניהו הוא זה שהוא קולע עצמו למצבים המתאימים למה שיריביו מאשימים אותו. יתכן שנתניהו מצא עצמו, שלא במתכוון, במצבים של הסתה נגד אנשי השמאל והערבים. גם אם לא התכוון לכך. נתניהו לא יכול לפטור עצמו מן האחריות להיווצרות המצב. האם הקשר בין יהדות לבין הסכמי אוסלו הוא פחות שקרי משום שנתניהו מאמין בו? האם יש איזשהו דימיון בין מצבו של היהודי בגלות למדיניות ביטחון אחראית של מדינת ישראל? האם אין זה שקר מוחלט לבלבל שת"פ עם הרשות הפלשתינאית שכל ישראלי סביר יודע שהוא תורם לביטחון ישראל עם הפקרת ביטחון ישראל לידיה? איני יודע עבור מי מצביעים המשפחות של הדס מלכא, הדר כהן ונועה לזר ובוודאי שאיני מדבר בשמם. אבל מי שמחזר אחר אלו שפטרו את רוב בנות ישראל משירות ועושה זאת ע"י הטלת דופי במחויבותם לביטחון ישראל של אנשי הסמול, אינו יכול לפטור עצמו בטענה שהוא רק נקלע לשם. במקום מודל ה"גאון הרשע" הייתי מצביע על מודל המנהיגות החלולה (ע"פ דויד גרוסמן אאז"ן) של מי שבכל פעם שנקלע לצומת בין טובת המדינה לטובת עצמו, בוחר בשנייה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |