 |
בכל זאת יש משהו מדאיג בנקודות הדמיון בין לפיד לנתניהו.
המלאכה של הורדת נתניהו היא מלאכה לא קלה בנתונים הקיימים. ולכן איש לא ינזוף בלפיד על המאמצים שהוא משקיע בכך. חזית הרל"ב היא הכרח בל יגונה.
במצב זה עלולים לשכוח שהדרך והחזון חייבים להיות קודמים לשיקולים אישיים, אם רוצים לשמור על עקביות ויושרה. יש עתיד חייבת להגדיר עם עצמה לאיזו מדינה היא חותרת. זה הרבה יותר חשוב ממי יהיה רוה"מ. במילים אחרות, האם כל המאבק הזה שווה בשביל להקים ממשלה ששופכת כסף על בעיות במקום לפתור אותן?
רביב דרוקר מפרסם בבלוג את יומניו של ניר חפץ, אדם שהיה במחיצתו של נתניהו כל יום. מן היומנים עולה תמונה, אולי קצת חדשה ומפתיעה של נתניהו. אני מניח שאי אפשר לקחת את חפץ בתור אמת צרופה (אחרי הכל הוא עד מדינה), אבל לענייני צריך בעיקר לשים לב לקטעי הרכילות ולתמונות מן המציאות היומיומית של נתניהו, תמונה בה לקחו חחק הרבה משתתפים. בדברים בהם אין לחפץ סיבה מיוחדת להמציא דברים יש מאין.
מצטיירת כאן דמותו של נתניהו כאיש חלול העסוק כל זמנו בקידום מעמדו הפוליטי. החלל הרעיוני גורם לנתניהו לתמוך בכל פעם באג'נדה מעט שונה. זה גם גורם למעמדו המשונה של נתניהו כלפי ההתערבויות המשונות של בני משפחתו. אדם הפועל לקידומה של אג'נדה עקבית ומבוססת , לא היה מאפשר לבני ביתו להעיר לו הערות פוליטיות ולהעמידו במצבים לא נעימים. החלל הפנימי של נתניהו הוא שמושך את ההתערבויות הכל כך מטורפות האלו. עושה רושם שנתניהו מבלה הרבה יותר עם דובריו ומערך ההסברה שלו מאשר בטיפול בענייני המדינה.
אין לדעת איך נולד החלל הזה. יתכן שהיו לנתניהו אג'נדות בעבר, אבל הללו לא עלו בקנה אחד עם האלקטורט שהתגבש סביבו והוא נאלץ להשאירן בצד הדרך הפוליטית. נראה כי נתניהו עסוק מאד בגימיקים ושטיקים חדשים שיחזקו אותו בקרב בוחריו ופחות בקידום ענייני המדינה. זו הסיבה שישראל בשנים האחרונות בעיקר מגיבה למהלכים של אחרים ולא יוזמת מהלכים משלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש